SHALOM

אחד ממשפטי המפתח בנאומו של ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, ביום ראשון ה- 14 ביוני 2009 באוניברסיטת בר-אילן היה: "יש צורך לאפשר לתושבים לחיות חיים נורמליים, לתת לאמהות ולאבות לגדל את ילדיהם כמו בכל משפחה בעולם. המתיישבים אינם אויבי העם והם אינם אויבי השלום. הם אחינו ואחיותינו, ציבור חלוצי, ציוני וערכי.". בעצם, משמעות דבריו היא שהנוכחות היהודית ביהודה ושומרון לא רק שהיא חוקית אלא שיש לפתח ולתמוך בה.

על מנת להבין את המשמעות הישירה של הצהרת עקרונות יסוד זו ואת המציאות בשטח, ביקשנו לראיין את אחד ממנהיגיה הבולטים של תנועת ההתיישבות ביש"ע, זאב חבר, המוכר בישראל כ"זמביש". מזה 20 שנה, הוא האדם שמארגן ומפקח על תוכניות הבנייה ביהודה, שומרון ובגוש קטיף. כך, הוא פעל ישירות ובאופן חוקי לגמרי להתיישבותם של יותר מ- 300,000 יהודים ברחבי אזורים אלה. פעולות אלה נעשות במסגרת חברה בשם אמנה, שפעילותה העיקרית היא פיתוח מקומות מגורים ותשתיות ביהודה ושומרון.
"זמביש" הוא מסוג האנשים אשר מעדיפים לעשות במקום לדבר. הוא אינו עוסק בפוליטיקה, הוא בונה ומפתח יישובים יהודים, בקיצור, הוא קובע עובדות בשטח. הוא צנוע ויעיל, והוא בדרך כלל אינו מתראיין משום שהוא עובד קשה לביצוע משימתו, שהיא ליישב באופן המהיר ביותר את אדמות ארץ ישראל. החוויה הטראומתית של חורבן גוש קטיף אישרה לו את מה שהוא כבר ידע: העובדות אותן הוא קובע בשטח עשויות להתהפך במידה ותיושם מדיניות ישראלית חלשה. לכן, הוא נאלץ להכפיל במהירות את כמות יחידות הדיור היהודיות ברחבי יהודה ושומרון, עד שניתן יהיה לבנות מחדש את גוש קטיף. הוא יודע כי מאחוריו עומד תהליך מדיני הרסני המונע על ידי האשליה לפיה מסירת שטחי ארץ ישראל לערבים תוביל לשלום נצחי.

האם תוכל לתאר לנו בכמה מילים את ההיסטוריה של האוכלוסייה המתגוררת באזורים אלו של ישראל?

במהלך עשר השנים שלאחר מלחמת ששת הימים, רק 4,000 יהודים ישראלים חיו ביהודה, שומרון ועזה. רק בשנת 1977, כאשר מנחם בגין עלה לשלטון, התנועה באמת תפסה תאוצה. בין השנים 1977 ו- 1992, הצלחנו ליישב קצת יותר מ- 100,000 יהודים על אדמות אבותינו. בשנת 1992, מפלגת העבודה עלתה לשלטון ומרגע זה, פסק הסיוע הממשלתי. יש לציין כי במהלך שבע עשר השנים של שלטון הליכוד, הוקמו כל תשתיות הבנייה (כבישים, מים, חשמל, וכו'). אך החל משנת 1992, הייתה מצוקה גדולה, נעשו כל המאמצים על מנת לחסום אותנו. לדוגמא, הבתים אשר בנייתם הסתיימה ואשר תמורתם כבר שולמה על ידי הקונים, לא חוברו לתשתיות המים, החשמל ולשאר השירותים המוניציפליים, וכך נמנעה התפתחות היישוב היהודי. אך למרות הכל, מאז 1992, הצלחנו לגרום לעלייה במספר התושבים היהודים ביהודה ושומרון מ- 100,000 איש לקצת יותר מ- 300,000 איש (וזאת מבלי לכלול את מזרח ירושלים). משמעות הדבר היא שהצמיחה המתמדת והקבועה נעה בין 5.5% ל- 6% בשנה.

למרות הכל, במהלך שבע עשרה השנים האחרונות, כיהן בין היתר בנימין נתניהו כראש ממשלה, דבר אשר היה אמור להקל על משימתכם. האם זה אכן מה שקרה במציאות?

יש להבין כי בתחום תכנון הבנייה, הדברים לא נעשים לטווח הקצר. מה שאנו מתכננים היום ייבנה בשטח בעוד שלוש, חמש או אפילו שבע שנים. עניין זה עשוי להוביל למצבים מפתיעים. ממשלת רבין החליטה ביולי 1992 להפסיק את פעילות הבנייה באזורינו, אך השנה המוצלחת ביותר מבחינת צמיחת האוכלוסייה היהודית הייתה שנת 1994, במהלכה גדלה אוכלוסייה זו ב- 12% כמעט, וזאת בעיצומה של האופוריה והאשליות של אוסלו! מדובר היה בעצם בהתממשות תוכניותיו של אריאל שרון בין השנים 1991-1992. כלומר, אין השלכות ישירות הנובעות מהחלטות הממשלה לבנות או להפסיק את הבנייה. כך, היום, במעלה אדומים נבנים בתים אשר תוכננו בשנת 2005 ובגוש עציון נבנים בתי מגורים, עבורם ניתנו היתרי בנייה בשנת 2001. כדי להשיב לשאלתך, באופן כללי, ניתן לומר שחלה הקלה במצב, אך אנו סובלים עדיין מהשפעת האיסורים של תקופת שלטון רבין.

מהו המצב כיום?

ראשית, ברצוני להוקיר את אותם אנשים אמיצים, גברים ונשים החיים באזורינו. למרות הטרור והסכנות היומיומיות איתם הם נאלצים להתמודד, הם לא עזבו את המקום, ההפך הוא הנכון. הם עשו הכל על מנת לקיים סביבת חיים רגילה ככל האפשר, והרחיבו את משפחותיהם.

עם זאת, נוכל בקלות להתפתח פי שלוש או פי ארבע יותר מהר, משום שזוגות צעירים רבים מאזורינו ומרחבי ישראל מעונינים להגיע ולהתגורר ביהודה ושומרון, וזאת בשל מספר סיבות: הרצון לחיות בקרבת משפחותיהם, איכות החיים, מחיר המגורים, אידיאולוגיה דתית ו/או ציונית, וכו'. לצערי, הממשלה חוסמת אותנו באופן רציני מזה שנים רבות. עם זאת, מזלנו הוא שבממשלות האחרונות תמיד ישב מישהו שהיה פתוח לבעיותינו ושאפשר לנו להמשיך ולהתפתח, אם כי בקצב איטי ביותר. למרות הכל, היינו במצב מאוד קשה והיינו צריכים למצוא דרך להמשיך בפעילותנו. בנינו קרוונים, קיבלנו אשראי לבנייה, על מנת שהתושבים יוכלו להרחיב את בתי מגוריהם על ידי הצמדת קרוון או הוספת קומה, וכו'. כך אפשרנו לתושבים לטפל בצרכים המיידיים שנוצרו כתוצאה מהרחבת המשפחות, וכך גם גרמנו לזוגות הצעירים להישאר באזור. כך הצלחנו להציל את היישובים הישנים יותר ולפתח את היישובים הקטנים יותר. עניין זה אף אפשר לנו לשמור על ממוצע צמיחת האוכלוסייה שלנו, שנע בין 5% ל- 6% בשנה.
עם זאת, אנו נמצאים היום במצב מאוד קשה. עוד לפני הלחצים של האמריקאים, ממשל אולמרט עשה הכל כדי למנוע את ההתפתחות שלנו. בערים הקיימות כבר יותר מעשרים שנה, כמו למשל בקרני שומרון (ראו כתבה), לא הונפקו היתרי בנייה מזה שש שנים. במילים אחרות, נעשים מאמצים רבים כדי לעכב ולמנוע את התפתחות היישוב היהודי ביהודה ושומרון. למרות זאת, הצלחנו להקים כעשרים קרוונים נוספים, אך זה מעט מאוד. יש להבין כי אם מצב זה יימשך ויתחזק, אנו נגיע תוך שנה שנתיים למצב של חסימה, ועלינו למנוע מצב זה בכל מחיר.

הניסיון וההיסטוריה הוכיחו כי אינך מסוג האנשים שקל לחסום. במישור המעשי, מה בכוונתך לעשות כדי להמשיך להגדיל ולחזק באופן משמעותי את יישוב האדמות היהודיות ביהודה ושומרון?

אמנם כתוב בעיתון שמחנה הימין ניצח בבחירות. יתכן וזה נכון על הנייר. עם זאת, המדיניות לא השתנתה, אנו עדיין מתמודדים עם אותם מכשולים וממתינים להיתרי הבנייה הנדירים.

בשבילנו, ברור שמצב זה אינו יכול להימשך וכי עלינו לעשות הכל כדי להמשיך בבנייה, וזאת באופן רחב. אנו מתמודדים היום עם ממשלה וכנסת ימניות יותר, המבינות טוב יותר מה הם הצרכים בשטח. אנו מרבים להיפגש עם אנשי פוליטיקה על מנת לקדם את מטרתנו. למרות שאנו מודעים לכך שמדובר בתהליך איטי, אנו בכל זאת לחוצים בזמן. בפועל, לא הפסקנו את הבנייה, ישנם פרוייקטים רבים אשר נבנים כעת על בסיס היתרי בנייה ישנים. כמות פרויקטים זו איננה מספיקה כמובן ואינה עונה על הביקוש. יש לי סיבות טובות לקוות כי הממשלה הנוכחית תאפשר הנפקת מספר משמעותי של היתרי בנייה ולא תיכנע לדרישותיו של הנשיא אובאמה, אך מצד שני, אני לא חושב, שיהיה לנו חופש פעולה מוחלט.

נניח שהממשלה הנוכחית תמשיך לפעול כפי שפעל ממשל אולמרט והבנייה תוקפא. מה תעשה?

כפי שאמרתי לך, אנו עושים את כל המאמצים כדי להימנע ממצב כזה. אך אענה לך כיהודי ישראלי. אני זוכר שלאחר מלחמת ששת הימים, הבריטים כעסו משום שלא היינו מוכנים להיענות ללחציהם הפוליטיים. כדי להעניש אותנו, הם סירבו למכור לנו טנקים מסוג צ'יפטיין. מה עשינו במקרה זה? פיתחנו ובנינו את טנק המרכבה שהוא כיום אחד הטנקים הטובים ביותר בעולם. כלומר, אם נהיה נחושים, בעלי יוזמה ומספיק יצירתיים, נוכל לממש את הפרוייקטים החשובים לנו. אם המצב נהיה בלתי אפשרי ולא יאפשרו לנו לעשות דבר, נמצא את האמצעים החוקיים כדי להצליח. זה הרי ידוע שכאשר מנסים לחסום נהר, הוא ינסה לזרום לכיוון אחר, המים ממשיכים לזרום אך בדרך אחרת. יש לציין כי יש לנו 12,000 לידות בשנה. האם באמת ניתן לומר להורים: "ילדיכם הם בתחום אחריותכם, אך איננו יכולים לאפשר להם לגור איתכם"? ישנו חוק ישן לפיו "כאשר הכל אסור- הכל מותר". אך לא הגענו עדיין למצב הזה, להפך, וכל הסימנים מראים שאנו נמצא פתרונות אפשריים ומקובלים, תוך שיתוף פעולה ישיר, יעיל וטוב עם הממשלה.

אתה מדבר על פתרונות, אישורים וחוקיות. אך בעצם, הרי בניתם את היישובים שלכם על אדמות שגנבתם מהערבים?

ממש לא. שאלת שטחי יהודה ושומרון מוסדרת באופן ברור: 40% מהקרקעות נרשמו בפנקסי המקרקעין של מדינת ישראל, מדובר בקרקעות שבעליהן ידועים ושגבולותיהן ברורים. לגבי ה- 60% הנותרים, מצבם מתואר ברישומי קרקעות מתקופות השלטון האותומאני, הבריטי והירדני. לגבי קרקעות אלו, החוק מאוד ברור: כל שטח שבעליו לא ניתן לזיהוי באופן ברור, ייחשב כשייך למדינה. אנו בונים אך ורק על שטחי מדינה. לא בנינו דבר על קרקעות אשר הופקעו או הוחרמו בכוח. אני לא חושב שדברים כאלה קורים באזורינו. עבורנו, זה פשוט בלתי נתפס שאחד מאתנו יקים יישוב, כפר או בית על קרקעות השייכות למישהו אחר. עם זאת, יש לזכור כי בתי המשפט של הרשות הפלסטינית גוזרים גזר דין מוות על הערבים אשר מוכרים לנו שטחים ותולים אותם בפומבי. לכן, גם אם המכירה נרשמת, המוכר הערבי תמיד יכחיש את מעורבותו במכירה. הוא יאמר שהרבצנו לו או שאיימנו עליו ועל משפחתו על מנת להכריח אותו למכור. זה כמובן לא נכון.

האם אתה מאמין כי תיתכן פעולת גירוש יהודים ישראלים מיהודה ושומרון, כפי שנעשתה ברצועת עזה?

אני לא חושב שזוהי אופציה אפשרית. דבר כזה אינו מתאים לראש הממשלה שלנו, להיסטוריה שלו, לאישיותו, לאופן בו הוא רואה את עתיד האוכלוסייה החיה באזורים אלה. אני לא חושב שהוא מאחל לגירוש מסוג זה ובנוסף, אין לו קואליציה שתאפשר לו לבצע כזה דבר. כמו כן, האוכלוסייה הישראלית כולה ראתה את תוצאות בריחתנו מגוש קטיף, ולפיכך לא תסכים שאסון כזה יחזור על עצמו. עם זאת, לאחר מעשיו של אריאל שרון בתחום זה, הכל אפשרי. למרות זאת, הממצאים בשטח, כלומר כמות הבנייה וגודל האוכלוסייה, משחקים תפקיד מכריע בכל הנוגע לעתיד ולהחלטות הפוליטיות הנלקחות. אין לשכוח כי בגוש קטיף התגוררו כ- 80,000 תושבים בעוד שביהודה ושומרון חיים יותר מ- 300,000 בני אדם ביותר מ- 70,000 יחידות דיור.

אם כך, האם אתה מאמין שהשקעה בנדל"ן ביהודה ושומרון היא ללא כל סיכון?

חשוב להדגיש כי כל אדם שבנה באופן חוקי בגוש קטיף קיבל בחזרה את השקעתו. הוא כמובן לא זכה לרווחים והכספים הוחזרו לו לאחר מהלכים אדמיניסטרטיביים רבים, אך בסופו של דבר בעלי הזכויות אשר גורשו קיבלו את המגיע להם בחזרה, כלומר את סך השקעתם. כל אדם המעונין להשקיע בפרוייקטים שבאחריותנו, כלומר באופן חוקי עם כל ההיתרים הדרושים, יכול לעשות זאת ולהרגיש רגוע ובטוח, ואף יתכן שהשקעתו תהיה רווחית. דיברתי מקודם על ההחזרים הכספיים בעניין גוש קטיף, אך זה גם היה המצב לאחר פינוי ימית. היום, הבנקים ממשיכים להעניק משכנתאות לבנייה באזורינו.

האם האנשים המעונינים להתגורר ביהודה ושומרון צריכים לעמוד בקריטריונים דתיים או אידיאולוגים?

בערים כגון מעלה אדומים, אריאל ובערים אחרות, תהליך בחירת התושבים הוא בדיוק כמו בתל אביב או בחיפה. כל אדם יכול לחיות היכן שהוא רוצה. ביישובים הקטנים יותר, שם האנשים חיים באופן מאוד מאוחד, ובדרך כלל גם מכירים עוד מלפני הגעתם ליישוב, יתכן שאדם המבקש להתגורר ביישוב כזה יצטרך לעמוד בקריטריונים מסוימים. אך כאשר יישובים גדלים ונוצרות בהם שכונות, עניין זה מאבד לאט לאט את חשיבותו.

האדמות היהודיות ביהודה ושומרון מהוות שטח של כ- 5,500 ק"מ רבוע. האם יש מקום אותו יש לפתח בעדיפות ראשונה?

אם תסתכל במפה, תראה שיש עיר במרכז הארץ בשם אריאל, שמבחינה טופוגרפית נמצאת כמעט באמצע של ישראל. העיר ממוקמת במרחק של 40 ק"מ מחוף הים התיכון ובמרחק 40 ק"מ מהגבול הירדני, מצד מזרח-מערב. בכיוון צפון-דרום, אריאל נמצאת במרחק של כ- 40 ק"מ מרמאללה ו- 40 ק"מ מג'נין. אך זהו היישוב אשר סבל הכי הרבה מבחינת התפתחותו. כיום, חיים באריאל רק 17,000 תושבים. במקור, העיר אריאל הייתה אמורה להיות גדולה בדיוק כמו מעלה אדומים, המונה היום כמעט 38,000 בני אדם. כל אחת מהערים הללו הייתה אמורה להיות "עיר הבירה" של אזורה: אריאל של אזור השומרון ומעלה אדומים של אזור יהודה. לצערי, אריאל סובלת מהפסקת הבנייה מאז תקופת רבין וזאת למרות תשתיות הכבישים המצוינות המחברות אותה לתל אביב, המרכז האוניברסיטאי שלה ושאר יתרונותיה. מדיניות זו ביחס לאריאל כבר החלה לשאת פירות. המתווכים האמריקאים המגיעים לישראל בשנים האחרונות אמרו למנהיגים הישראלים: "אתם רואים אריאל אינה מתפתחת, אתם יכולים לפנות אותה". מבחינתם, לא מדובר רק בפינוי אריאל אלא בפינוי כל אזור מרכז יהודה ואזור השומרון שם חיים קרוב ל- 100,000 יהודים, משום שנוכחותם באזור מונעת יצירת שטח רציף אשר יאפשר הקמת מדינה פלסטינית בלב ישראל. אך מבחינה אסטרטגית, למקום זה ולאזור כולו חשיבות מכרעת הן מבחינת בטחון תושבי מישור החוף ותושבי בקעת הירדן כאחד.

אם, כפי שאנו מקווים, תהיה מדיניות מקילה בנושא הנפקת היתרי הבנייה, הבנייה באריאל תהיה בעדיפות ראשונה. זה גם הגיוני משום שהתשתיות הוקמו שם מזה זמן רב. העדיפות השנייה תהיה מעלה אדומים וחיבורה לירושלים באמצעות הבנייה. לבסוף, עלינו לחזק את היישובים הקטנים וליישב שם כמה שיותר אנשים.

לסיום, האם, מאז גירוש תושבי גוש קטיף, הבחנת בשינוי בגישתה של האוכלוסייה הישראלית כלפי תושבי יהודה ושומרון?

בהדרגה, חלה התפתחות חיובית כלפינו. ראשית, חלק גדול מהציבור הבין את חוסר הצדק ואת מימדי האסון אשר באו לידי ביטוי בפינוי גוש קטיף. אך הישראלים גם הבינו כי כל תהליכי החולשה, אותם האשמנו בשנים האחרונות, מזיקים לישראל. הבריחה מלבנון (תחת שלטון אהוד ברק בשנת 2000) הובילה לגשם של טילי קטיושות מלבנון לעבר צפון ישראל, והבריחה מעזה גרמה למבול של טילי קסאם על שדרות ודרום הארץ. עניין זה אף אפשר את התחזקות החמאס בעזה. נכון שברגע שאנו מוסרים לו שטחים, הטרור רודף אותנו. נטשנו את גוש קטיף בחודש אוגוסט 2005, וכבר בחודש פברואר 2006, עלה החמאס לשלטון. באותה הזדמנות, נפלו גם טילי הקסאם הראשונים על אשקלון... אין לנו עדיין את תמיכת התקשורת אך באופן כללי, הציבור הבין את המסר שלנו ואינו מתנגד אוטומטית להתפתחות שלנו.

אסיים ואומר כי אסור לנו להפסיק את פעילותנו משום שיש לנו אוכלוסייה צעירה ונמרצת אשר כל הזמן מבקשת עוד ועוד. מציאות זו באה לידי ביטוי בכך שברגע שאנו מקימים קרוון אחד, שלוש משפחות בממוצע מבקשות לגור בו. ברוח זו, הכשרתי אנשים צעירים, נחושים ובעלי יכולות.