SHALOM

ה'נקודה היהודית' למבקר במזרח-הירדן, נעה בשני צירים סותרים: מחד גיסא – אין התיישבות יהודית רצינית בכל השטח במשך אלף השנים האחרונות, וזאת בשונה משטחי לבנון, סוריה ומצרים הסמוכות. ומאידך גיסא – במזרח הירדן רבים מאד האתרים בעלי העבר היהודי, הרבה יותר מאשר בארצות הללו. בדברים שלהלן נסקור אך מעט מאתרים אלו.

השיא – הר נבו והר ההר (Mt. Nevo & Hor Ha'ar)

מסיורים רבים שערכתי ממזרח לירדן, לקבוצות של מבוגרים וצעירים, שומרי מצוות ושאינם כאלה, הביקור בהר נבו, ממזרח ליריחו, הרטיט את לבבות כולם. למרות שאין במקום דבר מימי משה, לא קיר ולא חורבה, וכל שהמבקר רואה במקום: כנסיה ופסיפסים, נחש-מתכת על עמוד-מתכת וגם הם מאוחרים בזמן וללא קשר למשה רבנו, הרי שעצם הביקור במקום בו עמד נביא הנביאים, הסתכל אל הארץ שהלך אליה במשך ארבעים שנה – ואליה לא בא, ואילו אנחנו, היום ממזרח לירדן ומחר ממערב לו, בארץ ישראל – החסיר פעימה אצל כל מבקר יהודי.
בשונה מהר נבו, הרי שהאתר המרשים ביותר בממלכת ירדן הוא, ללא ספק, פטרה. אך גם שם המרשים הוא ההיבט הפיזי-חומרי ולא הצד הרוחני-ערכי. גם סיור בפטרה יכול לכלול אלמנטים יהודיים, ויש לזכור כי שיא התרבות הנבטית, ופטרה בירתם, מקביל לשיאם של ימי הבית השני...
ואולם את המשקל הסגולי היהודי של פטרה, יש לתלות בקבר קטן, בתוך מבנה מוסלמי על בסיס של שתי כנסיות: צלבנית וביזנטית – קברו של אהרן הכהן. קבר צנוע זה, על המערה שתחתיו, שהעליה אליו רגלית או ע"ג חמורים/גמלים, מעלה את דמותו של אהרן הכהן, המנהיג שליד משה, שאף הוא לא זכה להכנס לארץ. יום מותו של אהרן הוא היחיד הנזכר במפורש בתנ"ך כולו – ראש חודש אב...

לאורכה של 'בקעת הירדן'

ממזרח לנהר הירדן, מצפון לדרום, משתרעת בקעה ארוכה, דומה לבקעת הירדן שממערב. ראשיתה באפיק הירמוך, המפריד בין הרי הגלעד בדרום, בשטח ממלכת ירדן, לבין הרי הגולן בצפון, בשטחה של מדינת ישראל. דרומה יותר, הכפר 'ואדי יאבש' (Wadi Yabes), שבאחד מן התלים שלידו נמצאים שרידיה של העיר 'יבש גלעד'. בני העיר יבש נצלו ממות במלחמה מול מלך בני עמון. שאול המלך, במלחמתו הראשונה מציל אותם. עם מותו של שאול בידי הפלישתים, ותליית גופתו (וגופות שלושת בניו) בחומת העיר בית שאן, שממערב לירדן, עורכים בני יבש-גלעד מסע לילי ארוך ומזורז, תחת עיניהם של הפלישתים הם מורידים את הגופות של שאול ובניו מחומת העיר ומביאים אותן לקבר-ישראל בעירם, יבש-גלעד. חסד של אמת.
דרומה העיר 'צפון' (אמתו, תל חמה) (Amato, Tel Hamma) הנזכרת במלחמת יפתח בבני עמון. עוד דרומה, מול 'מעבר אדם' המעבר הגדול על נהר הירדן, נמצא תל דיר-עלא (Tel Der Alla). כבר התלמוד הירושלמי מזהה במקום זה את העיר 'סוכות', המוכרת ממסעו של יעקב מחרן חזרה לארץ כנען. בסביבה התגלו סיגי-נחושת רבים, שאולי יש לשייך אותם ליציקת כלי הנחושת למקדש הראשון בידי המלך שלמה...
[העיירה כראמה (Carame) נמצאת דרומה יותר, והיא היתה יעד לפעולה גדולה של צה"ל נגד המחבלים וצבא ירדן במרץ 1968, מיד לאחר מלחמת ששת הימים]. שתי העיירות הדרומיות יןתר, שונת נימרין וכופריין (Shunet-Nimrin & Qufrein) היו ערי שבט ראובן נמרה ובית הרן (Nimra & Bet-Haran). מעיינות קלירוהי (Qalirohy springs), נובעים לחוף ים המלח, ובהם ניסה המלך הורדוס להתרפא, מעט לפני מותו ביריחו. ממול מרכז ים המלח נשפך לתוכו נחל ארנון (Arnon), המפריד בין שני חלקיה של ארץ מואב. בדרום ים המלח נמצא הכפר צאפי (Safi). מקובל לזהות בו את העיר צוער (Tzoar), אליה ברחו לוט ובנותיו לאחר הפיכת סדום. בשנים האחרונות מתגלות כאן מצבות יהודיות רבות של עולי רגל יהודיים בין השנים 500-300 לערך, כאשר נאסרה על היהודים הכניסה לירושלים. באמצע הערבה שרידיה של העיר פונון (Funon), אחת מהתחנות במסע אבותינו ממצרים לכנען. הרחק בדרום העיירה עקבה (Aqaba), בסמוך לה התל הקדום של הנמל של שלמה המלך, עציון-גבר (Etzion-gaver).

גב ההר המזרחי ממזרח לבקעת הירדן, משתרע הרכס ההררי הגדול שתחילתו מצפון להר החרמון וסופו בדרומו של חצי האי ערב. בצפון הרכס העיירה אום-קיס (Um Kais) בה שרידים רבים של העיר הרומית גדר (Gadara). כאן ביקר אדריינוס לפני דיכוי מרד בר-כוכבא, וכאן שהה רבי מאיר ותלמידו ר' שמעון ב"ר אלעזר. על השאלה האם מותר בשבת לרדת מן העיר אל הכפר הקטן הסמוך לירדן, חמת-גדר (אל-חמה) (Hamat-Gader, El-Hamma), בו מרחצאות מים חמים, או האם מותר בשבת לעלות מכפר זה אל העיר הגדולה, קיים דיון נרחב ומרתק, הכולל את תיאור המקומות ועדויות מפי רועה וזקן, בתלמוד הבבלי מסכת עירובין.
[ליד שרידיה של העיר הקדומה אום-ג'ימאל (Um Gimal), היה מחנה השבויים הישראלים לאחר מלחמת השחרור תש"ח/1948. בסמוך לדרך הנמשכת ממנה מזרחה, אל גבול עיראק, עובר צינור הנפט מכירכוק אל נמל חיפה. צינור זה איננו פעיל היום, והוא מצפה לחידוש מעבר הנפט בו בימי שלום...].
העיר ג'רש (Garash) יושבת על מקומה של גראסה (Gerasa) הרומית ואולי אף על מקומה של עיר המקלט 'רמות בגלעד' (Ramot). שרידים רומיים מרשימים נראים כאן, ותחת אחת הכנסיות נחבא בית-כנסת ובו רצפת פסיפס. בפסיפס כתובות בארמית ותיאור בעלי-חיים ושנים מבני נח. ככל הנראה היתה מצוירת כאן היציאה מן התיבה. עוד דרומה, המעבר על נהר היבוק (Yaboq) 'מעבר יבוק'. בנקודה מסוימת כאן, חצה יעקב אבינו את נהר היבוק, תוך שהוא מחלק את משפחתו ואת רכושו לשני חלקים, מפחד המפגש עם עשו אחיו. בלילה הוא חולם את חלומו בו הוא נאבק במלאך, מנצח אותו וזוכה לשם, בו זכינו כולנו, ישראל.
בירת ממלכת ירדן היא רבת-עמון. בתל הגדול נמצאים שרידיה של העיר מימי משה רבנו ומימי דוד. לכאן "אל מול פני המלחמה החזקה" שלח דוד את אוריה החתי. אוריה נהרג ודוד נושא לאשה את בת-שבע אשתו. גדולתו של התנ"ך שאין הוא מסתיר עניין מורכב זה, ודוד, על התנהלותו בעניין מחד ועל הודאתו המיידית במעשהו מאידך, זוכה לתואר 'מקים עולה של תשובה'. את "ערשו" של עוג מלך הבשן, "הלא היא ברבת בני עמון" (דברים ג',יא) – טרם מצאנו. במוזיאון הקטן בראש התל העתיק יש מספר ממצאים שמעניינים אותנו. אחד מהם היא כתובת בכתב העברי הקדום, כנראה במדיינית, המזכירה את "בלעם בר בעור איש חוזה אלוהין הוא...", שמא אין זה אחר מאשר "בלעם בן בעור" המוכר לנו מן התורה ? הבא לקלל ונמצא מברך ?
ממערב לרבת-עמון, נמצאים שרידיו של ארמון ענק מימי החשמונאים, ואולי אף קודם לכן (Qasr El-Abed). כאן היה מרכזם של 'בני טוביה', משפחה יהודית אמידה ששלטה ביד רמה במזרח-הירדן תחת השלטון הלניסטי, ואולי אף קודם לכן, תחת הפרסים. את הארמון הגדול שלהם הקימו בלב בריכת מים גדולה. שתי הקומות של הארמון, שהשתקפו במימי הבריכה יצרו תחושה של מבנה בעל ארבע קומות... מערות המסתור, ולאחר מכן גם הקבורה שלהם נמצאות מעט מצפון, ועל פתחיהם חקוק שם המשפחה 'טוביה' (Tuviya) בכתב-מעבר בין הכתב העברי הקדום לכתב שלנו.
מדרום לרבת עמון עוברת הדרך בסמוך לחשבון (Heshbon), בירתו של סיחון מלך האמורי, עיר גבול בין עמון ומואב ועיר גבול בין שבטי ראובן וגד. בעיר מידבא (Madaba), עיר של שבט ראובן, נשתמרו שרידיה של רצפת פסיפס של כנסיה ביזנטית. ברצפה מתוארת ארץ ישראל, ע"פ התיאור בתורה, תוך שיבוץ פסוקים ע"פ תרגום השבעים, וציטוטים מדברי אוסביוס, ראש הכנסיה בקיסריה במאה הרביעית. בדבריו, המשובצים בפסיפס, ניכרת השפעתו של רבי אבהו, 'ריש רבנן דקיסרין', מנהיג יהודי קיסריה וארץ ישראל. ממידא מרחק קצר ביותר אל פסגת הר נבו.
מדרום למידבא שרידים של עיר רומית שאיננו יודעים את שמה הקדום. המקום נקרא בערבית אום רצאץ (Um Rasas). בפסיפס של אחת הכנסיות שבו נשתמר תיאורן של עשר ערים במצרים, שבע ערים ממזרח לירדן ושמונה ערים בארץ ישראל המערבית. גם בעיירה מעין ( ) נשתמרה רצפת פסיפס ובה תיאורי ערים באזור. ייתכן והצדק עם הדעה האומרת כי ריבוי פסיפסים בעלי עיטורים גיאוגרפיים בסביבה זו, נובע מן הקירבה להר נבו, המקום בו ראה משה את הארץ, הנזכרת בתורה לפי אזוריה, ואליה לא בא...
עוד דרומה – המעבר הגדול על נחל ארנון: עומק האפיק כאן הוא 1000 מטר, והמרחק בין גדותיו 10-8 ק"מ !!! מספר ק"מ מערבה, בסמוך לים המלח ישתנה עומק הנחל לכדי 100 מ' ואף פחות, ומפתח הגדות יצטמצם למטרים בודדים. כאן במעבר נחל הארנון התרחש הנס הגדול: האמוריים תושבי הארץ הכינו מארב לבני ישראל, והסתתרו במערות במצוקי הנחל. כאשר קרבו ישראל נעו גדולת הנחל אחת לקראת השניה. הבליטות בגדה אחת של הנחל נכנסו אל המערות שבגדה השניה וכל האמוריים נהרגו. ישראל, שהלכו על גב ההר לא ידעו כלל על הנס הגדול שנעשה להם. רק 'בארה של מרים' שבתוך מימיה זרם דמם של האמוריים סיפר להם את אשר אירע. על כך , אומרת המשנה: "הרואה מקום שנעשה בו נס לישראל, כגון מעברות הים (סוף), ומעברות הירדן, ומעברות נחל ארנון... צריך שיתן שבח והודאה לפני המקום". בין כפרי מואב ניתן למצוא את הכפר רבה (Rabba) היא 'רבת מואב', אחת מערי הבירה של מואב הקדומה, את דיבון (Divon), אף היא בירת מואב, בה שלט מישע מלך מואב שמרד בישראל אחרי מות אחאב. את סיפורו הוא כותב ע"ג מצבה שנמצאה כאן ושמורה בלובר בפריז.
דרומה, בין הכפרים שבהרי אדום, ניתן למצאו את בוציירה (Busaira), היא בצרה בירת אדום, ממנה יבוא הגואל (ע"פ ישעיהו ס"ג), את הכפר סילע (Sil'a) בו ניצח אמציה מלך יהודה את אויביו, את הכפר ואדי מוסא (Wadi Musa), הסמוך לפטרה. בכניסה המזרחית לכפר, נמצא מעיין הנובע תחת סלע גדול. על סלע זה הכה משה במטהו, פעמיים, כך לפי מסורת מקומית, כמובן, ובשל כך לא זכה להכנס לארץ...
את האתר הגדול של פטרה, על מרכיביו היהודיים, וקבר אהרן שמעליו, כבר הזכרנו לעיל.
לפני העיר עקבה, השוכנת לחוף ים סוף, נמצא ואדי רם (Wadi Ram), ובסמוך לו ואדי יאתם (Wadi Yatem).. אולי בשמו של הנחל נשמר שמו של המלך יותם בן עוזיהו, ממלכי יהודה. עוד מימיו של שלמה ניסו מלכי יהודה להגיע לים סוף ולנמל בעציון-גבר, ע"מ לסחור עם הודו והמזרח. לעיתים לא הצליחו, ולעיתים, תוך אחוות-אחים ושתוף-פעולה עם ממלכת-ישראל, הגיעו אל הנמל שבחוף ים סוף – השער הימי אל המזרח. ועדיין לא דיברנו על כל האתרים היהודיים במזרח-הירדן...