SHALOM

קוראות וקוראים יקרים,

ב- 29 בינואר 2002, ג'ורג' וו. בוש חילק את העולם לשני חלקים: ציר הרשע, כלומר איראן וצפון קוריאה- ושאר העולם. ב. חוסיין אובמה הצליח גם הוא לחלק את העולם לשני מחנות: התליינים המדכאים והקורבנות המדוכאים. ישראל הוכללה בקבוצה הראשונה. נתון חדש זה, המהווה סכנה עבור המדינה היהודית, פותח פתח לכל סוגי ההתקפות, בין היתר מעשה גזענות מכוון: הדרישה להקפאת הבנייה בישובים היהודים ביהודה ושומרון, אשר הוצגה בקהיר באופן ברור: "הגיעה העת להביא להפסקת ההתנחלויות". בהקשר זה, נזכיר כי אחד העקרונות של האפרטהייד בדרום אפריקה היה האיסור שהוטל על חלק מהתושבים לבחור באופן חופשי את מקום מגוריהם. ממשל אובמה מעוניין ליישם מדיניות זו כלפי יהודים ישראלים וזאת בתוך מדינתם. לא מדובר כאן אך ורק במדיניות גזענית אלא גם בגישה אנטישמית. גישתו של הנשיא האמריקאי הינה מפתיעה שהרי הוא הגיע במיוחד לגאנה על מנת להצהיר על היותו שחור, אך ניתן להבין את התנהגותו כאשר מנתחים את נאומו בקהיר בו הוא הצהיר קבל עם ועדה על קשריו עם העולם המוסלמי.

במקביל להטלת סטיגמה זו על ישראל, אובמה מאמץ מדיניות פתוחה ומקילה כלפי איראן. אך המשטר האיראני הנוכחי רחוק מלקבל את ההצעות האמריקאיות ואף מזלזל בהן, נוהג באלימות כלפי האוכלוסייה וממשיך לחזק את ההתחמשות ותכנית החלל שלו בהצלחה רבה.
למרות הטלתן של הסנקציות הבינלאומיות, איראן הצליחה לרכוש את כל התשתית הדרושה- מומחים מדעיים וציוד- על מנת להצטייד בטילי "קאדר 1" בעלי טווח פגיעה של 2000 ק"מ ובטילי "סג'יל" בעלי טווח פגיעה גבוה עוד יותר, המאיימים על אירופה ועל כל מדינות המזרח התיכון. איראן הפכה את הטילים הבליסטיים שלה לתחנות שידור לווייניות, המאפשרות לה לשגר נשק גרעיני. המומחה הישראלי בתחום הטילים, עוזי רובין, מעריך כי לאיראן יש היום את היכולת לפתח טיל על בסיס דלק מוצק בעל טווח פגיעה של 3600 ק"מ!

בעניין זה עולות שתי שאלות. ראשית, מה ישראל יכולה לעשות על מנת לחסום את התפתחותה של איראן? ברגע שבעלי התפקידים הישראלים יעריכו כי ישראל מאוימת באופן ישיר על ידי איראן, הם ינקטו בצעדים הדרושים. ישראל מעולם לא הייתה תלויה באף אחד בכל הנוגע להישרדותה או להגנתה, ועל כן היא לא תפעל אחרת גם בהתמודדות עם הסכנה האיראנית. שנית, מה יכולה וצריכה ישראל לעשות על מנת להתמודד עם המדיניות המסוכנת של ממשל אובמה, אשר קיבלה תמיכה רחבה של האירופאים? לשאלה זו הובאו תשובות רבות במסגרת נאומו ההיסטורי של ראש הממשלה בנימין נתניהו ב- 14 ביוני 2009. העולם זוכר רק חלק מאוד מסוים מהנאום והוא "קבלת הרעיון של מדינה פלסטינית על ידי ראש ממשלה ישראלי ממחנה הימין". אך לפני שבכלל נדון באפשרות זו (האם יש באמת צורך בכך?) בנימין נתניהו ציין מספר דרישות, שהחשובה מביניהן היא הכרה פומבית ומוחלטת בישראל כמדינת העם היהודי. כלומר, מדובר בכניעה מוחלטת וללא תנאים של הערבים הפלסטינים ושל כלל העולם הערבי. בקיצור, נטישת כל הדוקטרינות הפוליטיות שאומצו על ידי כלל המדינות הערביות מאז 1948, אשר באו לידי ביטוי הן באמצעות אלימות והן באמצעות תחבולות, והכרה בישות פוליטית יהודית עצמאית באדמות הנחשבות כאדמות ערביות. במילה אחת, סיום הסכסוך.

עבור בנימין נתניהו, ועבור כל יהודי, ברור שירושלים איננה נתונה למשא ומתן, וזאת גם אם הדבר איננו מוצא חן בעיני משרדי החוץ של המדינות המערביות.

רק לאחר ציון תנאים מינימליים אלה, דיבר ראש הממשלה על האפשרות כי תוקם ישות פלסטינית עצמאית. על מנת למנוע את הקמתו של בסיס אסלאמי בלב ליבה של ישראל, קיומה של מדינה פלסטינית יהיה מותנה בכך שמדינה זו תהיה מפורזת ובכך שהמרחב האווירי שלה יהיה בשליטתה הבלעדית של ישראל.

ישנה גם שאלת התפתחות החיים היהודיים ביהודה ושומרון. גם בעניין זה דבריו של ראש הממשלה היו ברורים ביותר: "יש צורך לאפשר לתושבים לחיות חיים נורמליים, לתת לאמהות ולאבות לגדל את ילדיהם כמו בכל משפחה בעולם. המתיישבים אינם אויבי העם והם אינם אויבי השלום. הם אחינו ואחיותינו, ציבור חלוצי, ציוני וערכי...". לפיכך, קיומם של הישובים היהודיים לא יהיה מוטל בספק, ולכן לא תהיה ביהודה ושומרון רציפות טריטוריאלית אשר תקשר בין האזורים אשר בשליטת אש"ף. לא יהיה עוד גירוש של יהודים, וההתפתחות הטבעית של החיים לא תימנע. בקיצור, הממשלה הישראלית מסרבת להנהיג מדיניות של אפרטהייד כלפי היהודים בישראל, וזאת מבלי להתחשב בלחצים האמריקאים.

היום, השאלה היא האם לממשלת נתניהו יהיה את האומץ ליישם את הצהרותיה הבסיסיות. בעצם, ראש הממשלה העמיד את עצמו במצב מסוכן. הזכרת המושג האסור "מדינה פלסטינית" גרם לו לאבד חלק מציבור בוחריו, ואולי אף את הרוב הקואליציוני שלו; בכך שסירב ליישם מדיניות גזענית כלפי היהודים החיים ביהודה ושומרון, הסתכסך נתניהו עם הממשל האמריקאי, אשר באופן מפתיע ושרירותי הפך את הסוגייה הזו לסוגייה המועדפת עליו כפתרון לסיום הסכסוך במזרח התיכון. ראש הממשלה אומר שהוא מחפש פשרה. למעשה, הוא פשוט מנסה להרוויח זמן.

לפני קצת יותר מעשרים שנה יצא לאור הגיליון הראשון של כתב העת "שלום". במסגרת חמישים גיליונות, פרסמנו במספר שפות כ- 1,500 כתבות בלעדיות ו- 5,000 צילומים, ערכנו והגהנו קרוב ל- 20 מיליון אותיות ותווים! אינני מעוניין לערוך רטרוספקטיבה היסטורית של אותן שנים אך יש לשים לב לעניין אחד: כאשר רואים את המצב בעולם (איסלאמיזציה הדרגתית באירופה, עליית האנטישמיות, מצב כלכלי לא יציב, וכו'), היהודים מכל העולם רואים בסופו של דבר שישראל היא הפתרון היחיד עבורם. מדינת ישראל מלפני עשרים שנה שונה מאוד ממדינת ישראל של היום, למרות שחלק מבעיות היסוד עדיין קיימות. בשנת 2009, המדינה היהודית היא מאוד מודרנית אך מתעסקת יותר ויותר בשורשיה היהודיים. אפילו בתל אביב ה"חילונית", אכילת אוכל כשר וציון השבת והחגים, בדרך זו או אחרת, נהיו "אין".

לישראל יש את כל מה שנדרש על מנת להצליח: אוכלוסייה יוצאת מן הכלל, צבא חזק יותר מאי-פעם, כלכלה פורחת וממשלה מצוינת, חזקה ונחושה, אשר איננה מוכנה להתפשר ולטפח אשליות, שטופחו במשך 16 שנה על ידי מדיניות של חולשה אשר הובילה להסכמי אוסלו הרצחניים ולגירוש יהודים מבתיהם ברצועת עזה. זוהי אחריותנו לעזור לה להצליח. על מנת שנוכל לעשות זאת, אזכיר את תהילים פרק כ"ז: "לדוד ה' אורי וישעי: ממי אירא? ה' מעוז חיי: ממי אפחד?", המסתיים במילים: "קווה אל ה', חזק, ויאמץ לבך, וקווה אל ה'".

ברוח זו, צוות "שלום" מאחל לכולכם שנה נפלאה.