SHALOM

"חייבים לצאת מעזה" – עד ספטמבר 2005 לא יהיו יהודים בעזה". סיסמאות אלה ואחרות חוזרות יומיום בכל ההצהרות המדיניות ובשיחות חולין מאז שאריאל שרון הודיע על כוונתו לבצע נסיגה חד- צדדית מגוש קטיף- שטח קטנטן הממוקם בחוף ים התיכון של רצועת עזה. אמנם אף אחד אינו רוצה להגיע לזה, אך קיימת אפשרות של פינוי יהודי גוש קטיף מביתם, אם צריך בסיוע הצבא.
עמדת תושבי גוש קטיף היא מתונה אך נחושה. צריך לזכור את יכולת הארגון המדהימה של תנועת ההתיישבות ביש"ע. הפעילות הפוליטית המאורגנת להפליא של מועצת יש"ע הביאה לתבוסתו של אריאל שרון במשאל שנערך בקרב חברי הליכוד. מועצת יש"ע פועלת מתוך מוטיבציה אדירה ואידיאולוגיה שאינה ניתנת לערעור, מתוך נחישות דתית, בסיוע תמיכת המתיישבים וכוחם של המגזרים החלשים אשר נדחקו לשולי החברה. כל אלה מגויסים לטובת השמירה על כל חלקה בארץ ישראל. אם יופעלו נכון, שילוב הכוחות הללו יכשיל כנראה את תכנית הנסיגה. נציגי מועצת יש"ע מתבטאים במתינות ולא מתוכננים צעדים שיש בהם הפרה בוטה של החוק. התכנית היא לפעול ללא אלימות ולהעביר את הטיפול בשאלות השנויות במחלקות לזירה הדמוקרטית של הכנסת.
מי אלו תושבי גוש קטיף, אותם אנשים אשר מתכננים במידה מסוימת להקריב למען השלום או למען שקט שאינו ודאי?
מבחינה סטטיסטית גרידא, האזור מונה 8000 איש, ברובם ילדים. מבחינה איכותית, אי אפשר להתעלם ממספר עובדות. ראשית, מחנה השמאל מיקד את המאבק שלו ביהודים החיים ביש"ע תוך התייחסות אליהם כאל קבוצה קיצונית הממוקמת בשולי החברה. יהודים אלה, החיים במה שהשמאל מכנה "שטחים כבושים" מוגדרים כ"מכשולים לשלום" כאילו הם המחזיקים בנוסחה האוניברסלית להשכנת שלום במזרח התיכון ובעולם. נוסחת קסם זו מסתכמת בשני רעיונות פשוטים: אחרי שהיהודים ינטשו את המקום ויהרסו את התשתיות הקיימות, הערבים "הכנועים" יתרככו וירצו לחיות בשלום עם ישראל. העובדה כי מהלך כזה, השולל את זכותם של יהודים לחיות היכן שירצו על אדמתם, ויש בו כדי לעודד את הטרור, אינה נלקחת בחשבון כלל. אבל האמת היא שאותם אנשים המוגדרים על ידי השמאל הישראלי, חלק מאמצעי התקשורת הבינלאומיים ומשרדי חוץ מסוימים כ"מכשולים לשלום" הם למעשה החלוצים האמיתיים של זמננו. מדובר בקבוצת יהודים אמיצים אשר ידעו להתעלם מההתקפות המרושעות עליהם ואשר משלמים יומיום מחיר גבוה מאוד על מנת לחיות באזורים נידחים שהגישה אליהם קשה, במטרה להבטיח נוכחות יהודית באדמות הללו תוך תרומה לביטחון המדינה. אוכלוסיית גוש קטיף אינה יוצאת דופן, ולמרות תכנית ההתנתקות החדשה, נחישותה של אוכלוסייה זו אינה מעורערת ואף התחזקה. חשוב להבין שגבורתם ונחישותם של הגרים בחבל ארץ יפהפה זה לא ייפגעו מרעיון פוליטי שיישומו נראה בספק ושאין ביטחון שראש הממשלה בעצמו בטוח בכדאיותו. צריך לזכור את מה שעבר על אנשים אלה מספטמבר 2000: למעלה מ-4000 טילים ופצצות מרגמה נפלו בבתים, בגני הילדים ובבתי הספר שלהם. לכך מתווספים אין ספור אירועים של זריקת אבנים, תקריות ירי, חדירות מחבלים אשר לוו בלקיחת בני ערובה והביאו למרחץ דמים ולרצח נשים וילדים.
נסענו לגוש קטיף על מנת להבין טוב יותר מה הוא הלך הרוח של התושבים הניצבים מול איום הפינוי. פגשנו את ראשי היישובים ותושבים אשר העבירו כאיש אחד מסר ברור: "אנחנו לא נצא מכאן". בשלב זה, לא ניתן לדעת אם מדובר בהתבטאות נטולת תוכן, במדיניות של חשיבה חיובית או בביטוי של נחישות עצומה. שוחחנו עם ראש המועצה האזורית חוף עזה, מר אבנר שמעוני, אשר הסביר לנו איך הוא חושב להתנגד להחלטת הממשלה בדבר נסיגה חד-צדדית מהאזור והריסתו.

אתה נמצא היום במצב לא קל. אתה חייב להיאבק נגד החלטת ממשלה תוך הקפדה על פעולות לגליות בלבד.איך אתה עושה את זה?

לפני שאתייחס לשאלה זו, אני רוצה להזכיר שאנו חיים בארבע השנים האחרונות בחזית של מלחמת הערבים נגד ישראל. במשך תקופה זו האוכלוסייה הותקפה באלפי טילים ופצצות מרגמה ובסוגים שונים של התקפות קטלניות אשר לא פסחו על נשים, ילדים וקשישים. חשוב להבין כי מספר יישובים שלנו נמצאים במרחק 50 מטר מחאן יונס, אחד מאזורי האוכלוסייה הגדולים של רצועת עזה הנמצא תחת שליטה ערבית. כל אחד יכול למקם משגר טיל ביתי על גג ביתו או בחצר ולירות לכיוון שלנו. מאז שהוקמה גדר ההפרדה, החדירות התמעטו אבל ירי הטילים גבר. אני אומר שאנו בחזית היות וניסיון השנים האחרונות כבר הראה לנו כי מה שקורה אצלנו מתרחש אחר כך באופן בלתי נמנע ביהודה ושומרון ולאחר מכן במדינה כולה. זה רק שאלה של זמן. המדהים הוא שבארבע השנים האחרונות, קשות ככל שהיו, אף משפחה לא עזבה את האזור מתוך שיקולים ביטחוניים. המשפחות הבודדות אשר עזבו, עשו זאת מטעמים כלכליים או מקצועיים. למרות העזיבות הללו, האוכלוסייה שלנו צומחת ובארבע השנים האחרונות היא גדלה ב-13%.
לצערנו, אנו נאלצנו בששת החודשים האחרונים להקדיש חלק גדול מהאנרגיה שלנו להשלכותיה של ההחלטה לגרש אותנו מגוש קטיף. אנו אכן ניצבים מול קשיים רבים וראשית בשל הפסקת התמיכה הממשלתית בבנייה. במישור הפוליטי הייתה לנו הצלחה רבה עם משאל חברי מרכז הליכוד אשר דחו ברוב גדול את הנסיגה החד-צדדית. הניצחון הזה לא הושג בקלות. עברנו בית בית על מנת להסביר לבוחרים את הסכנות הטמונות בהחלטה. נכון שניצחון זה לא שינה את דעתו של אריאל שרון כפי שהוא לא רצה לשמוע דבר אחרי ההפגנה ההמונית בסוף יולי 2004 שבה חיברנו שרשרת אנושית של 150,000 איש על פני 80 קילומטר, מניסנית עד לירושלים. אנו מתמודדים אפוא עם אתגר עצום כי עלינו להשפיע על דעת הקהל הישראלית. החברה הישראלית שומעת כבר שנים, ובייחוד בששת החודשים האחרונים את אותו הפזמון: "צריך לצאת מעזה". אבל כשמשוחחים עם רוב הישראלים מתברר שהם אינם יודעים במה מדובר. הם חושבים שאנחנו "שלושה יהודים וכלב שגרים באיזה קרוון". ביחס למנטרה הידועה "צריך לצאת מעזה", אני רוצה להזכיר כי כבר יצאנו מעזה בשנים 1995-1994 במסגרת יישום הסכמי אוסלו. איננו יושבים באזור מיושב על ידי ערבים ועל כן אין לתכניתו של ראש הממשלה שום הצדקה. אוסיף כי מבחינה חוקית, אנחנו התיישבנו כאן על בסיס החלטת ממשלה ולא גזלנו מאף אחד דבר. לא ייתכן כי מסיבות פוליטיות תחליט ממשלה להזיז אותנו כמו פיונים, אם במסגרת החלטה חד-צדדית ואם במסגרת משא ומתן.

ברמת העיקרון כולם מבינים את עמדתכם ואת הסירוב שלכם להתפנות, מכל סיבה שהיא. אבל באופן מעשי, כפי שציינת בעצמך, אף צורת סירוב, לרבות משאל חברי הליכוד לא הצליחה לשנות את עמדת הממשלה. השאלה הנשאלת אם כן היא עד איפה תהיו מוכנים להילחם. במילים פשוטות: האם אתה מתכוון לעודד את האוכלוסייה לנהל מאבק מזוין נגד כוחות הצבא והמשטרה?

ראשית עלי לומר שכעת אריאל שרון הוא היחיד אשר מגלה מחויבות מוחלטת לתכנית הנסיגה החד- צדדית. גם שרי הממשלה אשר הצביעו בעד ההחלטה לא עשו זאת בלב שלם. אני חושב ומקווה כי כאשר אריאל שרון יפרוש מתפקידו, יבוא במקומו ראש ממשלה מהימין אשר יעצור את התכנית. אם מדברים על נסיגה במסגרת הסכם, ניסיון העבר כבר הראה לנו שעד כה, הערבים לא עמדו בהתחייבויותיהם... זה במובן מסוים מעודד. לדעתי הקרב הסופי על שאלה זו יתנהל בזירה המדינית, ולא נגיע לשלב העימות הפיזי. נכון להיום, 95% מהתושבים רוצים להישאר פה ואיני שופט את אלה שמתפתים לעזוב. עם זאת אני אומר בבירור לתושבים שעליהם להישאר וכי תפקידו של צה"ל הוא להילחם באויבינו ולא באזרחי המדינה. את הוריי גירשו מביתם בהונגריה בימי השואה, אותי אף אחד לא יגרש מהבית. אוסיף על נקודה זו את העובדה כי ממשלת ישראל עדיין לא קיבלה החלטה בעניין פינוי שלנו. הצבא אינו יכול לפעול אלא במסגרת חוק אשר יתקבל בהצבעה. אני רוצה להרחיק לכת ולומר שהחלטה אשר תתקבל בכנסת ברוב של שמונה קולות, קולם של חברי הכנסת הערבים, לא ניתן יהיה ליישם, לא מבחינה מוסרית ולא מבחינה חוקית.

בהנחה שזה יהיה המצב ושבסופו של דבר לא תהיה נסיגה, למה אתה כל כך מתנגד לתוכנית?

זהו תקדים מסוכן ביותר. כפי שהיא מוצגת היום, אפשר לחשוב שהנסיגה מתייחסת לגוש קטיף בלבד. אבל לא כך הדבר. מספיק להתבונן במפה כדי לראות שבגוש קטיף יש רק שלושה יישובים יהודים ואין ישוב ערבי אחד. מהלך זה נועד ליצור תקדים: פינוי יהודים ברצועת עזה לאורך הקווים של לפני 1967, יפתח פתח לוויתורים מסוג אחר לגמרי ובהיקפים שונים בהרבה. ראשית ביהודה ושומרון, אח"כ בגליל, שם ידרשו שנחזור לגבולות 1948, ושלא להזכיר את ירושלים.
לסיכום אומר כי תכנית הנסיגה החד-צדדית אינה רק מסוכנת עבורנו החיים בגוש קטיף, אלא לכלל האוכלוסייה הישראלית, ואני אעשה כל מאמץ על מנת שתכנית זו לא תצא לפועל. אני לחלוטין מתנגד להפעלת כוח של אזרחים נגד כוחות הצבא, אבל אני בטוח שלא נגיע למצב זה ושבסופו של דבר, לצערי במחיר קשיים רבים, תכנית זו תישכח מהתודעה הציבורית.

העבר והווה
העם היהודי קיים מאז ומעולם קשר עמוק עם אזור עזה. ראשית, אדמות אלה שייכות לאזורים אשר ניתנו לשבט יהודה. יש כאן עקבות של הדמויות התנכיות הבולטות כגון אברהם, יצחק ושמשון. שושלת החשמונאים הקימה כאן שכונה יהודית גדולה ובימי בית שני התנהלו כאן חיים יהודיים תוססים. גילויים ארכיאולוגיים רבים מראים כי על אדמות המריבה הללו חיו יהודים במשך אלפי שנים. בימי גירוש ספרד יהודים רבים באו הנה ויהודים עשירים בנו אחוזות נופש. על כן אפשר לומר כי חיו כאן יהודים במשך 2,500 שנה, עד לגירוש מהעיר ב-1929 ונטישת כפר דרום ב-1948. אחרי מלחמת ששת הימים החליטה ממשלת ישראל לחדש את התיישבות היהודית בגוש קטיף ובהדרגה התבססה כאן קהילה יהודית צעירה. למרות קשיים אדירים אנשים אלה היו נחושים בדעתם להפוך את שממת החול לאזור פורח. מ-1948 עד 1967לא עיבדו הערבים את האדמות הפוריות של האזור, כך שהיהודים אשר הגיעו מצאו כאן מדבר. כיום חקלאי גוש קטיף משתמשים בשיטות המתקדמות ביותר בעולם, חלקן פרי המצאתם. גוש קטיף כולל מגוון גדול של חממות, משתלות, מטעים, גידולי תבלינים וירקות כשהמוצר המפורסם שבהם הוא עגבניית ה"שרי" ש-75% מהתוצרת העולמית גדלה כאן. החקלאים עוסקים גם בגידול בקר ובזכות טכנולוגיות חדישות הגיעו להישגים מרשימים. גיאוגרפית, גוש קטיף קרוב מאוד לאשקלון ולבאר שבע וחלק מילדי הגוש לומדים בבירת הנגב. אבל יש כאן מערכת חינוך לתפארת מגיל המעון ועד לכיתות הבגרות. קיימים כאן גם מספר מוסדות אקדמאים להכשרת מורים, ישיבה גבוהה, מרכזי לימוד וכדומה. למעלה מ-500 חניכים מכל אזורי הארץ לומדים בפנימיות של גוש קטיף, חלק ממוסדות אלה מפעילים ישיבות הסדר שתלמידיהם משרתים ביחידות המובחרות של צה"ל.

הצלת חיים
הפעולות של צה"ל נגד הטרור הם שם דבר ברחבי העולם. אבל למרות כל המאמצים, צה"ל אינו יכול להיות זמין בכל מקום. מסיבה זו הקימה מועצת גוש קטיף ארגון מתנדבים הפועל בשיתוף עם הצבא ושמטרתו היא הגברת הביטחון האישי של התושבים. הארגון המנוהל ע"י עמי, רכז הביטחון של היישוב, פועל במישורים שונים: הצלה, התקנת מנגנוני הגנה, בניית גדרות וכו'. הקו המנחה של הארגון הוא הצלת חיים בכל מקום, בכל דרך, בכל מחיר ובכל תנאי. בזכות יכולת ניידות גבוהה המתנדבים מגיעים לזירות הפיגועים הרבה לפני הצבא ומתחילים לבצע את כל הפעולות הדרושות להצלת חיים וללוחמה בתוקפים. הארגון מונה כעשרים וחמישה מוקדים שונים ומועסקים בו 15 איש המפעילים 200 מתנדבים. עומדים לרשותם 11 אמבולנסים מתוכם ארבעה ממוגנים ועשרים רכבים שרובם ממוגני ירי. לא אחת קורה שעמי ואנשיו מצילים חיי חיילים. הם למעשה מסוגלים להתערב בתוך 20 דקות לאחר התרחשות אירוע חבלני. הממשלה מממנת חלק מהפעלת יחידת הביטחון אבל תושבי גוף קטיף נאלצים להשלים את תקציבה בעצמם. במהלך שיחה פתוחה וקצרה אשר ניהלנו עם עמי, העלנו את השאלה שכולם שואלים: " במקרה של פינוי האזור באמצעות הצבא, האם אתם מתכננים להתנגד לצה"ל?" תשובתו של עמי הייתה פשוטה: ראשית, צריך לעשות חשבון פשוט. הצבא והמשטרה גייסו 1,600 איש כדי לפנות בית אחד ביישוב יצהר. יש לנו כאן 2,000 משפחות אשר אינן מתכוונות לעזוב את בתיהן. אבל אני בטוח שלא נצטרך להגיע לכך. דעת הקהל וההנהגה יגיעו למסקנה שהתכנית הזו אינה בת קיימא. בינתיים אנו ממשיכים לבצע את מה שמוטל עלינו לטובת התושבים". עמי מארגן גם קורסי הכשרה לצעירים בני 14 ומעלה על מנת ללמדם איך להגיב באופן יעיל בזירת פיגוע ולהציל חיים.