SHALOM

באחד משיריו המפורסמים ביותר, ז'ילבר בקו שר: "וכעת מה אעשה?". ניתן בקלות לעשות שימוש במשפט זה בהקשר של המצב הביטחוני ביהודה ושומרון ולשאול את עצמנו: "וכעת, מה עומד להתרחש?". "כעת" היא מציאות בה ארגון החמאס נמצא בשלטון, מציאות של נסיגה אזרחית וצבאית של ישראל מעזה, מציאות של שטף מסיבי ובלתי פוסק של כלי נשק הזורמים בחופשיות בשטחים ולבסוף מציאות של פעילות טרור קבועה ביהודה ושומרון ובעזה, פעילות אשר מעמידה באופן יומיומי את חייהם של אזרחי ישראל בסכנה. למזלנו, הצבא עושה עבודת מניעה מצוינת. על מנת להבין את ההיבטים השונים של המצב בשטח, הגענו לבית אל, למשרד הראשי של מפקדת צה"ל ביהודה ושומרון, שם נפגשנו עם תת-אלוף יאיר גולן, מפקד אוגדת איו"ש.

האם תוכל לתאר לנו את המצב הביטחוני באזורים המצויים תחת סמכותך?

כדי להבין את המצב הנוכחי, יש לזכור את מה שאירע בישראל בשנת 2002, השנה בה הטרור הערבי גרם לנזקים הכבדים ביותר משום שבשנה זו, נהרגו בישראל 234 יהודים בפיגועי התאבדות, ואני אפילו לא מדבר על מספר הפצועים. בשנת 2006, נהרגו 11 בני אדם ולפיכך אנו עדים לצמצום מאוד משמעותי של הטרור הערבי. אך עניין זה משקף רק תמונה חלקית של המצב. בעצם, כמויות האירועים, מספר אירועי הירי בנשק קל, כמות ניסיונות הפיגועים וכמות הערבים הפלסטינים ההרוגים נמצאים בעלייה ברורה. השילוב בין שתי המציאויות – כלומר, העובדה כי הצלחנו למנוע מספר רב של פעולות טרור ואת הגידול בניסיונות הפגיעה- מוכיחה כי האיום גדל באופן תמידי. עניין זה נובע מכך שאין כרגע פתרון מדיני-פוליטי באופק ומסיומה של מלחמת לבנון השנייה אשר עודדה את הגורמים הקיצוניים. ארגוני הטרור ניסו לפתוח בכמה שיותר פעולות. אנו נלחמנו בניסיונות אלו יום אחר יום ולילה אחר לילה עם הרבה מאוד התמדה וגם קצת מזל. כך, למשל, מחבל מתאבד נעצר בירושלים באופן מקרי ומבלי שקיבלנו כל מידע לגביו. זה מסכם בכמה מילים את המאבק המתמשך אותו ניהלנו כנגד הטרור בשנת 2006.

כיצד אתה מעריך את ההתפתחויות בכל הנוגע לאוכלוסייה המקומית?

אוכלוסייה זו נפגעה במיוחד מכך שהרשות הפלסטינית הפכה לרשות של החמאס. לבקשת ישראל, הסיוע הכלכלי הבינלאומי הופסק וכתוצאה מכך מצבם הכלכלי של האזורים האוטונומיים הורע באופן משמעותי. בקיצור, אין ספק כי מצבה של אוכלוסייה זו התדרדר. יש לזכור כי הרשות הפלסטינית לא שילמה משכורות באופן קבוע ומתמיד מאז ינואר 2006.

אתה מדבר כרגע על הרשות הפלסטינית. מהו מעמדה האמיתי היום?

מדובר בהתארגנות לגמרי לא יעילה, שגם אם היא איננה מעורבת ישירות בפעולות טרור, היא איננה בעלת רצון או יכולת לשלוט על פעולות טרור אלו וכמובן שהיא איננה מסוגלת למנוע אותן. הרשות הפלסטינית איננה מהווה רשות עליונה בשטחים המצויים תחת אחריותה. בנוסף, היא איננה בעל זכות בלעדית בכל הנוגע לשלטון, היא אפילו די רחוקה מכך. אני מאמין כי עם הזמן, הרשות הפלסטינית תהפוך לאחד הכוחות היריבים באזור, אך היא לא תהיה הכוח החשוב ביותר או זה אשר ינהיג את הערבים הפלסטינים. במהלך שש השנים האחרונות, תפקידה פחת בהדרגה וזו איננה בשורה משמחת.

מי שולט בכספים ובנשק?

בתחום הזה, קיים הבדל גדול בין רצועת עזה לבין יהודה ושומרון. בעזה, ניתן לומר כי מאז עלייתו לשלטון, ארגון החמאס הוא בעל הסמכות העליונה. כאן, ביהודה ושומרון, למרות שהשליטה הרשמית היא בידי החמאס, התמונה מעט שונה. עלינו להתמודד עם אותם אנשי ארגון הפתח, לא היה שינוי בהקשר הזה ואני מעריך כי הפתח עדיין שולט. בעצם, אנו כמעט ולא משתפים פעולה עם ארגון זה, אך ישנן בעיות קטנות ויומיומיות שאותן עלינו לפתור יחד, כמו למשל שאלות רפואיות, הומניטריות, מים, חשמל וכו'. כמו כן, למרות שתרומתם לשמירת הביטחון מאוד נמוכה, מידי פעם, למשל כאשר נכנס אזרח ישראלי בטעות לשטחים, הם פועלים כדי להחזירו אלינו בריא ושלם. שיתוף הפעולה בינינו נשמר על אש קטנה וזה דבר אשר מיטיב עם שני הצדדים אך אינו יכול להוות בסיס ליצירת יחסים יציבים למען עתיד משותף טוב יותר.

איזה סוג יחסים יש בינכם לבין האוכלוסייה היהודית החיה ביהודה ושומרון?

שנת 2006 לא התחילה טוב וזאת בגלל הפינוי הדרמטי של עמונה (הערת מערכת- בפועל הופעלה אלימות פיזית ומילולית לא מוצדקת באופן שיטתי ונחוש) ושל בית שפירא בחברון. עם הזמן, נרגעו הרוחות ופרצה מלחמת לבנון השנייה אשר החזירה את ההרמוניה במידה מסוימת. ביהודה ושומרון, כמו בכל מקום אחר במדינה, אנו מחכים לראות כיצד יתפתח כאן המצב. כרגע, הממשלה הישראלית לא הגדירה כל מדיניות או אסטרטגיה לטווח הבינוני או הארוך.

האם אתה חושב כי גדר ההפרדה מהווה גורם יעיל במאבק נגד הטרור?

הגדר מהווה תשתית מצוינת לשליטה על כל סוגי הפעילויות. בזמנו, השטח היה לגמרי פתוח וכל התנועות והמעברים נעשו באופן חופשי ולא הייתה לנו כל יכולת פיקוח. כתוצאה מכך, הפיקוח על פעולות הטרור הפך למאוד מורכב. כיום, בשל סגירת האזור, המחבלים נאלצים לעבור דרך צירים מסוימים כדי להגיע מנקודה אחת לשנייה, וכך משימתנו הופכת לקלה ויעילה יותר.

מהם הסיכויים לכך שהמחבלים יירו רקטות קסאם מתוך יישובים ערביים ביהודה ושומרון?

הסיכויים מאוד נמוכים שכן אנו נהנים מחופש פעולה מלא בכל הנוגע לפעילות והתערבות בערים ובכפרים הפלסטינים ואנו לא מאפשרים התפתחות של פעילות מסוג זו. לאחרונה, היה ניסיון ירי של קסאם מתוך טול כרם. אנחנו התערבנו וחיסלנו את כל ההכנות. אני חושב כי כל עוד נוכל לפעול כפי שאנו עושים היום, הסיכוי לראות רקטות קסאם או רקטות אחרות נופלות על אחת הערים היהודיות הוא כמעט ולא קיים.

מהי השפעתם של החיזבאללה ושל איראן ביישובים הערביים?

זוהי השפעה חשובה ביותר. ישנם עשרות תאים טרוריסטים הממומנים על ידי החיזבאללה, כלומר על ידי איראן. החיזבאללה מעורב באופן מעמיק בפעולות הטרור בישראל. זוהי התפתחות מאוד מסוכנת אך לדעתי הבעיה העיקרית איננה טמונה בפעילות עצמה של ארגון החיזבאללה אלא בכך שהארגון נותן לאנשי החמאס נשק, כספים וידע. עם זאת, יש להבחין בין המצב ביהודה ושומרון לבין המצב בעזה. בעוד שכאן, החיזבאללה משפיע רק באופן חלקי, בעזה יש לארגון יד חופשית והוא משחק תפקיד עיקרי משום שהוא מסייע לחמאס באופן בלתי מוגבל. בהקשר הזה, מעניין לדעת כי אין אף תא טרור המונהג על ידי אל-קעידה. ארגון זה ניסה פעמיים להשתקע באזור אך אנו מנענו זאת.

כיצד אתה רואה את התפתחות המצב בשנה הקרובה?

התפקיד שלי כולל את ההכנות לגרוע מכל. אני חושב כי לא תהיה לנו ברירה אלא לפתוח בפעולה קרקעית רחבה בעזה אשר תאלץ את הצבא להישאר עד להריסת כל תשתיות הטרור הערבי. לא קיימים אמצעים אחרים לסיום ירי הקסאם והרקטות. אני חושש כי ישראל תפתח בפעולה כזו עוד לפני שתתרחש התקפה רצינית עם הרבה מאוד נפגעים כמו למשל התפוצצות רקטה בבית ספר באשקלון. אם ישראל תפתח בפעולה כזו, אין ספק כי עניין זה ישפיע ישירות על המצב ביהודה ושומרון, ויוביל למהומות או לגידול בהתקפות הטרור. לא מן הנמנע כי עניין זה יעורר מחדש את פעילות הטרור בצפון הארץ באמצעות החיזבאללה, ואף יתכן באמצעות סוריה. אני צופה התדרדרות של המצב, אך יש בידינו את כל האמצעים הדרושים ואנו מושרשים מספיק טוב באזור על מנת שנהיה מסוגלים להתמודד באופן יעיל עם התפתחות מאין זו ולהביא לסיומה. אין לשכוח כי אנו מצויים במצב מאוד מורכב.

האם לדעתך אנו נמצאים בפתחה של אינתיפאדה שלישית?

דבר ראשון, אני חושב כי עליי להגדיר מונח זה. האם מדובר אך ורק במעשי אלימות המסתכמים בידוי אבנים ובקבוקי מולוטוב כפי שראינו במהלך האינתיפאדה הראשונה? או שמדובר באינתיפאדה השנייה שבה פצצות אנושיות התפוצצו ברחובות ישראל? אם מדובר במצב הראשון, הניסיון מוכיח כי הוא יכול להימשך מספר חודשים, אך לא שנים. אכן, במהלך האינתיפאדה הראשונה, לאחר כשלושה חודשים, רמת האלימות ועוצמתה פחתו באופן משמעותי למרות שאלימות זו עדיין נמשכה במידה מסוימת. לגבי האינתיפאדה השנייה, מדובר בדבר שונה לגמרי מאחר והיה עלינו להתמודד עם הטרור בגרסתו הנוראית ביותר ובעניין זה אני מאמין כי, כפי שכבר אמרתי לך, כל עוד נהיה נוכחים ביישובים הערבים הפלסטינים וכל עוד נשמור על חופש הפעולה המלא שלנו, לא נצטרך להתמודד עם סוג חדש של סכנות. כרגע, אין שום דבר באזור אשר גורם לנו לחשוב כי אנו מאוימים מהבחינה הביטחונית. כמו כן, אני לא מאמין כי הירי בנשק קל על מכוניות אזרחיות יתחיל מחדש בצורה משמעותית. לפיכך כרגע, אני לא חושב כי אנו עדים לשינוי רדיקאלי מהשטח עצמו אשר עשוי להוות עבורנו דבר חדש או להפתיע אותנו וזאת גם אם יחל גל אלימות חדש. ההתפתחות היחידה אשר עשויה להוביל לשינוי היא התפתחות פוליטית, כמו למשל החלטה של ממשלת ישראל לוותר על מספר רב של שטחים ביהודה ושומרון ולפנות יישובים יהודים רבים. אפשרות נוספת היא כי ממשלתנו תיכנע ללחץ האמריקאי המופעל עליה ותיענה לדרישתם להפעיל באופן מלא ומיידי את מפת הדרכים המפורסמת. לסיכום, הכוונה היא כי כל עוד לא תהיה התפתחות פוליטית, המצב הביטחוני ככל הנראה לא ישתנה. לכן, למרות שבמישור הפוליטי הדברים אינם וודאיים, במישור הביטחוני אני יכול לומר כי אנו שולטים בתקיפות על המצב וכי אנו פועלים באזורים אלו במשך כל שעות היממה.

כיצד לדעתך תתפתח פעילותם של התושבים היהודים ביהודה ושומרון?

כיום, לאחר ההתנתקות מגוש קטיף, לפני קצת יותר משנה, אנו נמצאים במאין מצב של "הפסקת אש". לא הוקמו יישובים חדשים בצורה מופרזת ולא יזמנו כמעט דבר על מנת להפסיק פעילות זו. מעניין לראות כי במידה מסוימת, בהקשר הספציפי הזה, מצבם דומה למצב הערבים הפלסטינים: שתי האוכלוסיות מחכות לאיזושהי יוזמה פוליטית אשר תוביל לפתרון מתקבל על הדעת עבור כולם.

מהי הבעיה העיקרית המעסיקה אתכם כרגע?

אין ספק כי הזרימה המסיבית מבירות ומדמשק של כספים מזומנים המיועדים לארגוני הטרור מעסיקה אותנו מאוד. אך אני חושב כי האתגר הגדול שלנו לשנת 2007 הוא לחסום את הקשרים שבין עזה ויהודה ושומרון ואת זרם המזומנים וכלי הנשק העובר בין שני אזורים אלו. מבלי להיכנס לפרטים, אני יכול לומר לך כי זוהי שאלה מורכבת שכן היא חורגת מהפעילות הצבאית ומערבת בנקים, שירותי מודיעין ומוסדות רבים ונוספים כגון החטיבה הכלכלית וכו'.

באזור שתחת אחריותך הביטחונית נמצא קבר יוסף שבשכם. האם אתה חושב כי מצב שבו יהודים אינם יכולים להגיע ולהתפלל על הקבר של אחד מהדמויות החשובות ביותר בדת היהודית הוא מצב תקין?

ראשית, קבר יוסף איננו הקבר היחיד באזור, ישנם קברים נוספים, בין היתר קבריהם של מספר חכמי תלמוד וקברו של יהושוע הנמצא בכפר ערבי. אך אתה נוגע כאן בנקודה יסודית והיא, האם ישראל רוצה בכלל להוביל מדיניות של הפרדה בין האוכלוסייה היהודית והערבית פלסטינית. אם זהו המצב, ישנן החלטות רבות וקשות שאותן עלינו להחליט, למשל ההחלטה על איסור הגעת יהודים לקברים מסוימים. אך בכך אנו מתייחסים לפן הפוליטי של הסוגייה. אני מעדיף לדבר על מה שמעסיק אותי, כלומר על השאלה הביטחונית. זוהי עובדה כי המצב מאוד מסוכן וכי בלתי אפשרי לשקול את אפשרות מעברם החופשי של יהודים באזורים הערביים. בכל הנוגע לקבר יוסף, יש לנו הסכם המאפשר ליהודים להגיע לקבר זה כשלוש ארבע פעמים בשנה. יש להבין את השפעתם של ביקורים אלו על הצבא. עליי להעמיד בכוננות מספר רב מאוד של חיילים ולסכן את חייהם. ההכנות מצריכות עבודה מניעתית מאוד רחבה. מבצע מאין זה מצריך גם הרבה מאוד זמן ואנרגיה ואני יכול להבטיח לכם כי חייליי היו יכולים להיות מועילים יותר במבצעים הרבה יותר חשובים.

אנו עומדים בפני ציון ארבעים שנה למלחמת ששת הימים. כאיש צבא וכאזרח ישראלי, כיצד אתה מעריך את התפתחות המצב של 1967 לעומת התפתחות המצב הנוכחי?

ראשית, אשיב לך על שאלה זו כאזרח ישראלי. כל דור חושב כי הוא מתמודד עם הקשיים החמורים ביותר. אך היום, אני מאמין כי אנו באמת מתמודדים עם קושי משמעותי, אך קושי זה איננו מפתיע. ככל שהזמן עובר, אנו מתקרבים לרגע האמת, הרגע בו עלינו להתמודד עם שאלות יסוד הנוגעות לקיומינו כאן כמדינה יהודית. מדובר, בין היתר, בשאלות הנוגעות למשל ליחסים המורכבים שבינינו, יהודים דתיים וחילוניים, אורתודוכסים וקונסרבטיביים, אנשי מחנה השמאל והימין וכו'. כמו כן, עולות שאלות כגון: כיצד ניתן להתקיים כמדינה יהודית ודמוקרטית שבה חיה אוכלוסייה ערבית, שאלת הגבולות, שאלת זכותנו לחיים בשטחים אלו. בשנים הראשונות של המדינה, בין השנים 1948 ו- 1973 היה ניתן להניח בצד חלק גדול מאותן שאלות. מאז, אנו נמצאים בתקופה היסטורית שבה עלינו לטפל באותן שאלות חשובות וזה איננו דבר קל. העניין דורש סבלנות רבה וחוש הבחנה על מנת להבין מהם הדברים החשובים באמת עבורנו ומהם הדברים המהווים עניין משני בלבד. עלינו למצוא הנהגה חזקה ובעלת חזון. אני חושב שמה שיכריע את עתידנו הוא יכולתנו למצוא אמצעי מאחד סביב מטרות וערכים משותפים. עלינו לדעת מהו היעד שלנו וכיצד אנו רוצים לחיות כמדינה יהודית מודרנית בסביבה בעלת ערכים מאוד שונים משלנו. עלינו להגדיר כיצד אנו רוצים לעצב את עתידנו וכיצד ברצוננו לגדל כאן את ילדינו. זהו אתגר קשה, אך ניתן להתגבר עליו ואנו נצליח לעשות זאת. מהבחינה הצבאית, אנו במצב הרבה יותר טוב מאשר לפני ארבעים שנה ואנו מסוגלים לשלוט ולהתמודד עם אויבינו.

במישור הבינלאומי ולעיתים גם בקרב החברה היהודית עצמה, נמתחת ביקורת חריפה על פעולות צה"ל. מה דעתך על כך?

אני חושב כי לפני ששופטים, יש להכיר ולדעת. האנשים אשר מותחים עלינו ביקורת אינם מגיעים לכאן, הם אינם מתאמצים כדי להבין מהו טרור, ועניין זה נכון גם לגבי ישראלים רבים. אולם, לאותם אנשים המאמינים כי הם חיים בשקט ובשלווה באירופה ובשאר מדינות העולם, עליי לומר כי אל להם לחיות באשליות. השקט היחסי השורר היום הוא רק התחלת הסערה ואני מציע להם לבוא לישראל ולהגיע ליהודה ושומרון כדי להבין מהן מטרות הטרור שבו אנו נאבקים יום אחר יום ולילה אחר לילה.

לסיכום, וכדי להדגים בצורה קונקרטית את עבודתם הקשה של תת-אלוף גולן ושל חייליו האמיצים, אצטט שני פרסומים מה- 28 בפברואר השנה: שלושה מחבלים פלסטינים אשר היו מבוקשים על ידי ישראל חוסלו בג'נין. הצבא לא אישר את מעורבותו בפעולה זו" וגם "במטרה למצוא מספר רב של פעילים, העיר העתיקה של שכם נחסמה, הוחזר העוצר לילה ו- 50,000 בני אדם הסתגרו בבתיהם, הצבא ערך חיפוש בכל בית ובית ועצר 25 חשודים, חמישה מהם בתוך שכם עצמה. הצבא הכריז כי פעולה זו הייתה הכרחית משום שרוב המחבלים המתאבדים המנסים לבצע פעולות טרור בישראל מגיעים משכם".