 |
מה אם כל תחזיות הזעם הדמוגראפי שהיהודים נידונו להפוך למיעוט בין נהר הירדן לבין הים התיכון מתנפצות מול צוקי המציאות? מה אם אסכולת הפטליזם הדמוגראפי מתעלמת מצניחה חדה בדמוגרפיה המוסלמית? מה אם הרוח הגבית הדמוגרפית הנושבת באזור היא יהודית? מה אם המספר הרשמי של ערביי יו"ש מנופח ב-66%? איך ישפיע המעבר מפטליזם דמוגראפי משולל-יסוד לאופטימיות דמוגרפית מתועדת-למשעי על מורל העם היהודי והמדינה היהודית? איך תשפיע תמורה זאת על היקף העלייה, על הביטחון הלאומי ותדמית ההרתעה של ישראל, על כלכלת ישראל ועל אמון משקיעים זרים בעתיד ארוך הטווח של המדינה היהודית?
כישלון הפטליזם הדמוגראפי
דמוגרפוביה – פחד בלתי הגיוני מדמוגרפיה – מכרסמת באמונה בעתיד המדינה היהודית. היא אף תורמת לתפישה כאילו ישראל חייבת לסגת מגיאוגרפיה יהודית (יו"ש) כדי להבטיח דמוגרפיה יהודית, וכך סוללת את הדרך להקמת מדינה פלסטינית.
אבל, בניגוד לנביאי הזעם הדמוגראפי, האוכלוסייה היהודית מערבית לנהר הירדן גדלה ממיעוט של 8% ו-33% ב-1900 וב-1947 בהתאמה לרוב מוצק של 67% (ללא רצועת עזה) ב-2009 הנהנה מרוח גבית דמוגרפית.
אסכולת הפסימיות הדמוגרפית נחלה כישלון חרוץ!
במרץ 1898, צפה יריבו של תיאודור הרצל, ההיסטוריון-דמוגרף היהודי המוביל, שמעון דובנוב, שבשנת 2000 יהיו מערבית לירדן לא יותר מ-500,000 יהודים. אבל, ב-2000 היו חמישה מיליון יהודים מערבית לירדן.
בשנות ה-40', הוזהר בן גוריון על ידי פרופסור רוברטו בקי, מייסד הלשכה הישראלית לסטטיסטיקה, שבשנת 2001 יהיו – לפי התרחיש הטוב ביותר - רק 2.3 מיליון יהודים בין נהר הירדן לבין הים התיכון, מיעוט של 34%. אבל, ב-2001 היוו חמישה מיליון יהודים 60% רוב באזור.
ב-1967, נאמר לראש הממשלה, לוי אשכול, על ידי דמוגרפים מובילים, שב-1987 יהיה רוב ערבי מערבית לירדן. אבל, ב-1987 היה רוב יהודי של 60% באזור.
דמוגרפים מובילים בישראל לא האמינו שתהיה עלייה מסיבית לאחר מלחמת השחרור. אבל, מיליון יהודים הגיעו. בשנות ה-70', הם לא צפו גל עלייה כי "יהודי המערב יכולים, אך לא רוצים ויהודי הגוש הקומוניסטי רוצים, אך לא יכולים". אבל, כ-300,000 הגיעו. בשנות ה-80', הם דחו את האפשרות שגל עלייה יגיע מברית המועצות, גם אם יפתחו שערי מוסקבה. אבל, מיליון עולים הגיעו!
צמצום אוכלוסין בעולם המוסלמי
בניגוד לדעה המקובלת, חטיבת האוכלוסין של האו"מ מדווחת על ירידה חדה בשיעור הפריון (מספר לידות לאישה) בעולם המוסלמי חוץ מאפגניסטן ותימן. מיתוס "הכפלת האוכלוסייה המוסלמית כל עשרים שנים" מתנפץ על סלעי המודרניזציה והמציאות. "מרכז מקורות האוכלוסין" בוושינגטון מתעד צניחה בשיעורי הפריון המוסלמים לכיוון 2-3 לידות לאישה.
קריסת שיעורי הפריון המוסלמים הם פועל יוצא של מודרניזציה ושל שקולי ביטחון פנים: חשש שליטים מוסלמים שהפער הגובר בין שיעור גבוה של גידול אוכלוסין לבין שיעור נמוך של צמיחה כלכלית יערער את יציבות המשטר. לדוגמא, שיעור הפריון של איראן המוסלמית הקנאית ירד מתשע לידות לפני כ-30 שנים ל-1.7 לידות ב-2008. הממסד הדתי המוסלמי אף תומך בקיצוץ שיעור הפריון הסעודי והמצרי מ-שמונה ושבע לידות לאישה לפני כ-30 שנים לארבע ושתיים וחצי לידות בהתאמה ב-2008. ירדן – הדומה ליו"ש מבחינה דמוגרפית – וסוריה ירדו משמונה לידות לאישה לפני 30 שנים לשלוש ולשלוש וחצי לידות בהתאמה ב-2008. אלג'יריה גלשה ל-1.8 לידות לאישה.
תקדימים דמוגרפים מלמדים שקיים סיכוי קלוש ששיעורי פריון גבוהים יכולים לחזור בעקבות תקופה רצופה של כרסום משמעותי.
מגמת גידול בדמוגרפיה יהודית
למרות התחזיות הפטליסטיות, המגמה הדמוגרפית בישראל היא יהודית. מ-1882 קיימת עלייה שנתית ומספר היהודים בין הירדן לבין הים התיכון גדל פי 238, בעוד מספר הערבים גדל פי שש. מאז 1948 גדלה האוכלוסייה היהודית פי עשר והערבית פי שלוש.
לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), מספר הלידות השנתיות היהודיות גדל ב-45% בין 1995 (80,400) לבין 2008 (118,000) ואילו מספר הלידות השנתיות הערביות התייצב על 39,000. המגמה נמשכת ב-2009. הירידה החדה בשיעור הפריון הערבי ב"קו הירוק" משקפת השתלבות ערבית מוצלחת בתשתיות החינוך, התעסוקה, המסחר, הבריאות, הבנקאות, התרבות, הפוליטיקה והספורט של ישראל.
משקל הלידות היהודיות בסך הלידות ב"קו הירוק" עלה מ-69%
ב-1995 ל-75% ב-2008. פער הפריון הערבי-יהודי הצטמק משש לידות לאישה ל-0.6 לידות, כאשר הפריון היהודי במגמת גידול והערבי במגמת התמערבות.
המגזר החילוני – ובמיוחד העולים מברה"מ – אחראי יותר מכל להתפתחות זאת. עולי ברה"מ עברו משיעור פריון רוסי טיפוסי של לידה אחת לאישה לשיעור פריון יהודי-חילוני טיפוסי של 2-3 לידות לאישה. בעוד שהפריון היהודי בישראל (2.8 לידות לאישה) הוא הגבוה בעולם המתועש, הירידה בפריון הערבי מקדימה את התחזיות בעשרים שנים.
את הרוח הגבית הדמוגרפית היהודית אפשר לתגבר באמצעות מדיניות דמוגרפית מערכתית, שתמנף את הקריסה הכלכלית בעולם ואת הסלמת האנטישמיות למימוש פוטנציאל העלייה מרוסיה והרפובליקות לשעבר, מארה"ב, מאירופה, מאמריקה הלטינית, מדרום אפריקה ואוסטרליה. על המדיניות הדמוגרפית לעודד חזרה של "יורדים", לתמרץ הגירת יהודים מגוש דן לפריפריה, לאחד את שעות העבודה והלימודים ולהקים קרן יהודית בינלאומית לעידוד הילודה היהודית ברחבי העולם.
מפקד האוכלוסין הפלסטיני – אינתיפאדה אזרחית
"מפקד האוכלוסין הוא אינתיפאדה אזרחית" הצהיר ראש הלשכה המרכזית הפלסטינית לסטטיסטיקה (למס"פ), חסן אבו-ליבדה, בראיון ל"ניו יורק טיימס" ב-11 לדצמבר 1997, עם תום מפקד האוכלוסין הראשון ברשות הפלסטינית. ואכן, מפקד האוכלוסין הפלסטיני מהווה מכשיר יעיל להשלטת טרור פסיכולוגי, להפחדת יהודים לויתורים סוחפים ול"ניפוח" סיוע חוץ בינלאומי ואספקת מים מישראל.
"הצוות האמריקאי-ישראלי למחקרים אסטרטגים" , בראשות בנט צימרמן, חשף שהממסד הישראלי הרשמי, האקדמאי והתקשורתי אימץ לחיקו את נתוני הלמס"פ ללא בדיקה. לכן, ישראל לא ידעה שנתוני הלמס"פ הופרכו מדי שנה על ידי תיעוד לידות, פטירות, הגירה ומספר בעלי זכות הצבעה, כפי שבוצע על ידי משרדי הבריאות והחינוך הפלסטינים, וועדת הבחירות הפלסטינית, משטרת הגבולות בישראל, הלמ"ס הישראלית והירדנית ו"הבנק העולמי".
ישראל לא בדקה את תוספת כ-650,000 ערבים (30%) למניין האוכלוסין כתוצאה מהמפקד הפלסטיני. היא לא הרימה גבות כאשר הלמס"פ טענה לגידול של 170% באוכלוסיית יו"ש ועזה מ-1990 (1.5 מיליון) ל-2008 (3.8 מיליון). שיעור זה של גידול אוכלוסין כמעט כפול משיעור גידול האוכלוסין של המדינות המובילות בעולם כגון אפגניסטן, אריתריאה, אתיופיה וניז'ר. חטיבת האוכלוסין של האו"מ אינה מדרגת את עזה, וודאי שלא את יו"ש, בין קבוצה זאת של מדינות.
"הצוות האמריקאי-ישראלי למחקרים דמוגרפים" חשף מספר שגיאות מהותיות בנתוני הלמס"פ. למשל:
1. כ-400,000 תושבי חו"ל – השוהים בחו"ל למעלה משנה – נכללו במפקד האוכלוסין, בניגוד לכללים דמוגרפים בינלאומיים האוסרים זאת. ישראל דבקה בכללים הבינלאומיים.
2. יותר מ-200,000 ערביי ירושלים – בעלי תעודת זהות ישראלית – נספרים פעמיים במניין הערבים מערבית לירדן: כערביי "הקו הירוק" על ידי הלמ"ס וכערביי הגדה המערבית על ידי הלמס"פ.
3. פער של 113,000 ערבים נחשף בבדיקת תיעוד גילאי 18 ומעלה על ידי וועדת הבחירות הפלסטינית מול מספר גילאי 18 ומעלה הנטען על ידי הלמס"פ.
4. פער של 40,000-60,000 לידות לשנה נחשף בהשוואת תיעוד הלידות על ידי משרדי הבריאות והחינוך הפלסטינים (עד רמת המיילדות הכפריות) למספר הלידות הנטען על ידי הלמס"פ.
5. הנחת מאזן-הגירה-חיובי של 50,000 לשנה הופרכה ומאזן-הגירה-שלילי, המתועד על ידי מצרים, ירדן וישראל, ממומש בשטח. לדוגמא, 28,000 ב-2008, 25,000 ב-2007, 25,000 ב-2006, 16,000 ב-2005. שיעור ההגירה מיו"ש (במיוחד) ומעזה עולה מאז פריצת האינתיפאדה ב-2000, ניצחון החמאס ב-2006 והאמרת מחירי הנפט המגדילה את הביקוש לכוח אדם במפרץ הפרסי.
6. כ-105,000ערבים (רובם מיו"ש) קיבלו תעודת זהות ישראלית מאז המפקד הפלסטיני ב-1997. הם נספרים פעמיים: כערביי "הקו הירוק" על ידי הלמ"ס וכערביי הרשות הפלסטינית על ידי הלמס"פ.
מחקר של "הבנק העולמי" מ-2006 מאשש את נתוני "הצוות האמריקאי-ישראלי" ומתעד 32% "ניפוח" של נתוני הלידה הפלסטינים. "הבנק העולמי" טוען שניכרת ירידה בשיעור הפריון הפלסטיני וגידול במאזן-ההגירה-השלילי.
"הצוות האמריקאי-ישראלי" מתעד כרסום חד בשיעור גידול האוכלוסין של ערביי יו"ש ועזה עקב מאזן-ההגירה-השלילי, האצת תהליך העיור, הרחבת תשתית החינוך במיוחד אצל נשים, שיא בשיעור הגירושין ובגיל הנישואין הממוצע ומאמץ חסר-תקדים לתכנון המשפחה ביוזמת הרשות הפלסטינית ואונר"א.
"הצוות האמריקאי-ישראלי למחקרים דמוגרפים" מתעד "ניפוח" של 66% במספר ערביי יו"ש (1.55 מיליון ולא 2.5 מיליון) ו-43% במספר ערביי יו"ש ועזה (2.8 מיליון ולא 4 מיליון).
סיכום
תיאודור הרצל ודוד בן גוריון לא הניחו לפטליזם הדמוגראפי להסיט אותם מחזונם, כאשר האוכלוסייה היהודית הייתה מיעוט נטול-ריבונות של 8% ו-33% מערבית לירדן. הם לא הניחו לקשיים דמוגרפים זמניים להסיטם מיעד אסטרטגי ושיקולי ביטחון לאומי ארוך-טווח. הם ראו בעלייה את הנושא הראשון בסדר העדיפויות הלאומי והבינו את חיוניות העלייה לשדרוג הביטחון הלאומי. לעומתם, הצמרת הפוליטית הנוכחית נכנעת לפטליזם הדמוגראפי, חרף המסה הקריטית הריבונית העומדת לרשותה: דמוגרפית, צבאית, כלכלית וטכנולוגית. הצמרת הפוליטית מאמצת הנחות דמוגרפיות שגויות, המובילות למדיניות שגויה, המסכנת את קיום המדינה היהודית.
קיימת בעיה דמוגרפית, אך היא אינה קטלנית והמגמה הדמוגרפית היא יהודית. לכן, כל הטוען שהיהודים נידונו להפוך למיעוט מערבית לנהר הירדן, שמאכלת דמוגרפית מונחת על צווארה של ישראל ושעל המדינה היהודית לוותר על גיאוגרפיה יהודית כדי להבטיח דמוגרפיה יהודית, טועה באופן דרמטי או מטעה באופן שערורייתי.