 תת אלוף נועם תיבון, מפקד אוגדת יהודה ושומרון, נפגש בלעדית עם העורך הראשי של SHALOM |
תת אלוף תיבון נולד בשנת 1963 בקיבוץ צרעה. הוא פיקד בעבר על חטיבה מרחבית יהודה האחראית על גזרת חברון, הוא בוגר הפקולטה להיסטוריה באוניברסיטת חיפה ובעל תואר במנהל ציבורי מאוניברסיטת הרווארד.
אתה ואנשיך נמצאים בשטח ומתמודדים באופן יומיומי עם המצב הביטחוני של יהודה ושומרון. כיצד אתה מעריך את המצב?
המצב באזורים אשר בתחום אחריותי מאוד רופף, ולכן לא רק שנדרשת תשומת לב בכל רגע נתון אלא גם נדרש ידע מעשי המבטיח בטחון אך מונע את הגדשת הסאה. הפעילות העיקרית שלנו היא המאבק נגד הטרור. אני חושב שהתוצאות שהשגנו עד היום, גם בזכות הצבא וגם בזכות שירותי המודיעין, הן מופתיות. מומחים מכל העולם מגיעים לכאן כדי ללמוד את השיטות ואת הידע שלנו. בשנת 2002, כאשר הטרור היה בשיאו, יותר מ- 400 ישראלים נרצחו בפיגועים אשר בוצעו על ידי ערבים מיהודה ושומרון. זו הייתה השנה בה מדינת ישראל נפגעה בצורה הקשה ביותר, מבחינת מספר הקורבנות. האנשים הפסיקו לצאת, האוטובוסים ובתי הקפה נותרו ריקים וכמעט ולא הייתה תיירות. ההשלכות הכלכליות של מצב זה היו הרסניות. שש שנים לאחר-מכן, המצב השתנה באופן קיצוני. בשנת 2007, ארבעה אנשים מצאו את מותם בפיגועים ביהודה ושומרון ובשנת 2008 בוצעו חמישה פיגועים ורובם היו בירושלים. בוצע פיגוע בדימונה על ידי מחבלים אשר הגיעו מיהודה ושומרון. ברוב המקרים, הפיגועים בוצעו על ידי ערבים ישראלים. משמעות העניין היא שהן ביהודה ושומרון והן בשאר חלקי הארץ, האזרחים זוכים לביטחון יציב. מציאות זו אינה רק תוצאה של עבודת הצבא אלא גם של עבודת שירותי המודיעין, של עבודת משמר-הגבול (כומתות ירוקות) ושל המשטרה ושירותי ההגנה האזרחיים, עימם אנו משתפים פעולה באופן מלא. ההצלחה שלנו נובעת בראש-ובראשונה מחופש הפעולה המוחלט שיש לצבא ברחבי יהודה ושומרון. בהקשר זה, אציין כי במסגרת פעילותינו, אנו מאוד מקפידים לתקוף רק פעילי טרור, ולא משפחות או אזרחים חפים מפשע. כך, ב- 2007, הרגנו 70 מחבלים, ב- 2008 הרגנו כ- 50 מחבלים, וב- 2009 הרגנו בשלב זה כ- 15 מחבלים. אנו עובדים כאן עם היחידות הצבאיות הטובות ביותר, כגון חטיבת הצנחנים והיחידות המיוחדות ללוחמה בטרור.
הגורם השני המסייע לנו במידה רבה הוא גדר ההפרדה (ראו כתב עת שלום מס' 49) וזאת למרות ההפגנות אשר התקיימו בשבוע שעבר נגד קיומה. מאחר והמצב הביטחוני יציב יותר מאשר לפני כמה שנים, אנו יכולים לאפשר חיים יומיומיים קלים יותר עבור הערבים החיים באזור. בדיוק הורדנו מספר מסוים של מחסומים, בעיקר מסביב לשכם, שם הטרור התפשט עד כדי כך שנאלצנו לחסום את המקום. הצלחנו להביא להפסקת פעילותם ופתחנו מחדש את העיר. עניין זה איפשר לתושבים לחדש את הפעילות הכלכלית המקומית. כפי שאתה רואה, צמצום הטרור הולך יד ביד עם הרווחה היומיומית של האוכלוסייה הערבית.
הגורם השלישי להצלחתנו הוא היכולת והידע של אנשינו. כל החיילים המשרתים ביהודה ושומרון עוברים הכשרה מיוחדת, אנו מלמדים אותם כיצד יש להגיב בסיטואציות השונות שבהן הם עשויים להיתקל במהלך שירותם באזורים אלו. אנו מלמדים אותם כיצד להתמודד עם מפגינים, עם האוכלוסייה הערבית פלסטינית, באילו נסיבות יש לעצור אדם או לשחררו, כיצד לשמור על כבודו של אסיר, מתי יש לפתוח או לסגור מחסום, וכו'. אין זה נדיר שחייל המוצא את עצמו כמעט לבד נאלץ להחליט החלטות קשות מהסוג הזה. באופן רגיל, חייל אשר נכנס לצבא לומד להילחם, כדי להתכונן לקראת מלחמה נגד אחת המדינות הערביות השכנות. יש להבין כי השקט היחסי לו אנו זוכים היום לא קרה ביום אחד. שקט זה הוא תוצאה של עבודה יומיומית אשר נעשתה על ידי כל המפקדים אשר קדמו לי בתפקיד ועל ידי מאות חיילים, הן חיילי השירות סדיר והן חיילי המילואים, אשר עשו את כל המאמצים על מנת לאפשר לאזרחי ישראל לישון בשקט. בעצם, הגענו לנקודה בה ניתן לומר שהטרור אינו מפריע עוד לשגרת חייהם הרגילה של האזרחים הישראלים. בקיצור, מה שמעניין אותנו הוא שישראלי, החי ביהודה ושומרון או בכל מקום אחר בארץ, הנכנס למכוניתו בבוקר, לא יצטרך לחשוב על הפיגועים ולא יצטרך לחשוש שמא לא יחזור לביתו בריא ושלם בסוף היום, אלא שיתלונן על שיבושי התנועה ושיחשוב על עבודתו. בקיצור, אנו רוצים שהוא יחיה חיים רגילים. כאשר אני שומע שזהו המצב, אני יודע שביצעתי את עבודתי נאמנה.
מה הם יחסיך עם התושבים היהודים ביהודה ושומרון?
בניגוד למה שכתוב במספר כתבות שליליות אשר פורסמו בעיתונות הישראלית, היחסים בין הצבא והאזרחים הישראלים החיים באזורים שבסמכותי הביטחונית הם מצוינים. אנו עובדים כאן תחת הוראות נוקשות של מדיניות מאוד ברורה הקובעת כי אין לבנות מאחזים חדשים. אנו מיישמים את החוק בדקדקנות וכאשר מוקמים מקומות כאלה, אנו מפנים את התושבים והורסים את תשתיותיהם. עבודה זו איננה מבוצעת על ידי החיילים, אלא על ידי המשטרה ומשמר-הגבול. אך אין זה אומר שאנו נאבקים באופן יומיומי נגד הנהגת ההתיישבות ביהודה ושומרון. למעשה, כפי שכבר אמרתי לך, אנו שומרים על יחסים מצוינים עם אנשים אלו ואנו משתפים פעולה בהרבה מאוד תחומים. אף על פי כן, עליי לציין שיש בחברה זו קבוצה, שהיא אמנם שולית אך בכל זאת מאוד קיצונית, המקשה עלינו מאוד. מדובר באנשים אשר אינם מקבלים את סמכות המדינה והחוק ואשר תמיד מתגרים בצבא. הם אחראים לתקריות אלימות, מהן היינו מעדיפים להימנע. העימותים האלו הם קשים לכולם- הן מבחינה פיזית והן מבחינה פסיכולוגית- ובראש ובראשונה הם קשים לחיילינו. במקביל, אנו מתמודדים שבוע אחרי שבוע עם אנרכיסטים שמאלנים שזורקים אבנים על חיילים ומתגרים בנו כל הזמן. תפקיד הצבא אינו לבטא עמדות פוליטיות, תפקידנו הוא ליישם בשטח את החוק ואת החלטות הממשלה הישראלית. עם זאת, המצב בשטח הוא הרבה פחות סוער בהשוואה למה שמפורסם בעיתונות, אך כאשר מתבצעת פעילות קיצונית המפירה את חוקי המדינה, או אם אנשים תוקפים את כוחותינו, אנו עושים את הנדרש על מנת שהחוק והסדר יישמרו ושייגרמו כמה שפחות נזקים. אך סוג זה של אירועים תמיד לוהט וקשה עבור החיילים ואני חושב שניתן לומר שבאופן כללי חיילינו ומפקדיהם מגלים הרבה מאוד קור רוח, ואין זה תמיד קל או ברור מאליו. אנו נותנים להם את האמצעים להתמודד עם הדברים, מבחינה פיזית ומבחינה פסיכולוגית, אך תקריות אלו מכבידות מאוד על החיילים משום שבמסגרתן נאלצים אנשינו להתעמת עם ישראלים אחרים. נכון שאנו מתמודדים, הן בשמאל והן בימין, עם קבוצת מיעוט, אך אין לזלזל בחשיבותה או בסכנה אשר עלולה להיגרם על ידה. לא ניתן לשייך את כל תושבי יהודה ושומרון לקבוצת ימנים קיצוניים זו, בדיוק כפי שאין להכליל את כל אנשי השמאל הישראלי בתנועת האנרכיסטים השמאלנים.
הנוכחות היהודית ביהודה ושומרון היא נושא שנוי במחלוקת בחברה הישראלית. האם החיילים המשרתים כאן עושים זאת בלב שלם?
אחד הגורמים העיקריים להצלחתנו היא המוטיבציה הגבוהה של אנשינו. הם מבינים שמטרת השירות כאן היא להגן על בתיהם ועל משפחותיהם. יש לנו חיילים המגיעים מכל הארץ ומכל הזרמים. היחידה שלנו היא היחידה הגדולה ביותר מאחר והיא מונה שישה גדודים, הגדולים שבהם הם: "מנשה" בג'נין, "אפרים" בטול כרם, "שומרון" בשכם, "בנימין" ברמאללה, וכו'. יש להבין כי האנשים מתחלפים באופן קבוע, ואנשי המילואים המשרתים בגדודים שלהם מחליפים את חיילי הסדיר, במסגרת סבב קבוע. הדבר החשוב הוא תכליתיות החיילים. לאנשינו הייתה היכולת להילחם ולנצח בעזה וגם להתמודד עם התנאים הנובעים מנוכחותנו ביהודה ושומרון. ברוח זו, כל החילות ממשיכות את האימון הרגיל שלהן בזמן שהן שוהות כאן. החיילים מוכנים לפעול בחזית, הם בעלי מוטיבציה ותמיד בכושר גופני גבוה ביותר.
בשל פעילותכם הקבועה, המחבלים כנראה נאלצים להחליף את מקומות פעילותם לעיתים קרובות. מה הם המקומות בהם רמת הטרור היא הגבוהה ביותר?
במהלך השנתיים האחרונות, ג'נין, שם פעל הג'יהאד האסלאמי, ושכם, שם פעלו גורמים של החמאס ושל התנזים, היו הערים הקשות ביותר עבורנו. בזכות פעילותנו באזור, נהרסו תשתיותיהן. היום הנקודה החמה היא העיר חברון, שהיא עיר דתית בה ישנה נוכחות חזקה מאוד של החמאס. אנו עושים שם עבודת נמלים, יום אחרי יום, שעה אחרי שעה, לילה אחרי לילה. אנו נכנסים בערים ובכפרים, אנו עוצרים חשודים, חוקרים אותם, מעריכים את המידע והורסים את תשתיות הטרור. עבודה זו נעשית בדיסקרטיות, ללא מצלמות וללא כתבות בעיתונות. נדרשת סבלנות רבה ולפעמים, העבודה עשויה להיות מייגעת, איטית ומעייפת, אך אנו לא מתעייפים ולא מפסיקים. עלינו להתאים את עצמנו למצבים החדשים בשטח, להתפתחות החברה הערבית פלסטינית ולדרישות הפוליטיות.
מי שלא ביקר ביהודה ושומרון בשנה וחצי האחרונות יוכה בתדהמה למראה הגידול בכמות המסגדים בכפרים הערביים. האם משמעות הדבר היא שהחמאס התחזק באזור זה?
אני לא חושב שזה המצב. מאז עליית החמאס לשלטון בעזה, אנו עדים לתופעה מעניינת המתפתחת בקרב הרשות הפלסטינית. מנהיגי הרשות הפלסטינית הבינו כי יש לחשוד בחמאס. לכן, הם התחילו להילחם בחמאס באופן מאוד רציני, בעוד שבשנים האחרונות הם לא פעלו בעניין זה. בדיוק ראינו דוגמא מדהימה בקלקיליה, שם שוטרי הרשות הפלסטינית הצליחו לתפוס מחבלים מארגון החמאס אשר הסתתרו, אותם גם אנחנו חיפשנו. הם תפסו אותם לפנינו. כלומר, הפערים בין החמאס לבין הרשות הפלסטינית גדלים כל הזמן. עם זאת, לא ניתן לומר שכוחות הרשות הפלסטינית משתפים איתנו פעולה. הם מתכננים ומבצעים את פעילותם הצבאית בהתחשב באינטרסים הישירים שלהם. מנקודת מבט מקצועית, יש להכיר בכך שהם הרבה יותר יעילים ממה שהם היו בעבר. יש לנו קשרים קבועים, וכרגע, הם לא פועלים נגדנו. הם רק נלחמים בחמאס ודואגים לשמירת החוק והסדר באזורים שבשליטתם. אך יש לזכור שהביטחון ביהודה ושומרון הוא בידיים ובאחריותו הבלעדית של צה"ל. אנו לא מאצילים שום סמכות ושום אחריות לגורם שלישי. אנו סומכים אך ורק על עצמנו ופועלים, כפי שכבר אמרתי, בכל מקום, כאשר הדבר נחוץ.
בנוגע לגידול בכמות המסגדים, התחדשות הדת ניכרת בעולם המוסלמי בכלל, והערבים הפלסטינים הולכים גם הם בכיוון הזה.
בהקשר זה, מעניין לראות כי אחת הסיבות שבגללן אנו עושים את כל המאמצים על מנת להקל, במידת האפשר, את חיי התושבים הערבים באזור, היא למנוע מצב בו החמאס יצליח למשוך תומכים נוספים על ידי אמצעים כלכליים (סיוע למשפחות). אם האנשים יצליחו להמשיך בעיסוקם המקצועי ולפרנס את נשותיהם, את ילדיהם ואת הוריהם המבוגרים, הם לא יהיו זקוקים לסיוע כספי מהחמאס. מטרת החמאס היא ליצור ביהודה ושומרון "מדינה בתוך מדינה". הם בעלי קרנות ולפיכך הם יכולים להציע לערבים הפלסטינים את מה שהם אינם מקבלים מהרשות הפלסטינית: טיפולים, בתי ספר, צדקה וגמילות חסדים מכל הסוגים. כך, זוכה החמאס לאימון האנשים, ומצליח לשלוט בהם בסופו של דבר. מהלך זה פעל היטב בדרום לבנון עם החיזבאללה ובעזה. היום, מנהיגי החמאס מנסים לפעול באותה דרך גם ביהודה ושומרון.
מה הם כרגע האתגרים הגדולים ביותר שלך?
הראשון שבהם הוא למנוע את חזרת הטרור. כיום, יהודה ושומרון הוא אזור בו האתגר הפוליטי הוא בעל חשיבות ממדרגה ראשונה, הן בהיבט הלאומי והן בהיבט העולמי. אנחנו צבא ולא מפלגה פוליטית. על כן, תפקידנו הוא לדאוג לביטחון תוך ביצוע ההחלטות הפוליטיות של ממשלת ישראל. בקיצור, מדובר בשמירת החוק והסדר. אף על פי כן, מאחר ואזור זה עובר תהליך פוליטיזציה, כל צד מנסה ליהנות מחסדי הצבא ועלינו להישאר אובייקטיבים. אנו מקבלים פקודות מפיקוד מרכז, פיקוד מרכז מקבל פקודות מהרמטכ"ל, והוא בעצמו מיישם את החלטות הממשלה. אין זה דבר פשוט, משום שמעבר לכך שהעולם בוחן במיקרוסקופ כל פעולה שלנו, עבור חיילינו, יש בפעילות הצבאית ביהודה ושומרון היבט פסיכולוגי ורגשי מאוד חזק, ואין זה תמיד המצב כאשר מדובר באזורים אחרים בארץ. לכן, לא פשוט לשמור על קור רוח ולהישאר ממוקדים במטרתנו: המלחמה בטרור, ההגנה על חייהם של האזרחים החיים באזור ועל חייהם של אנשים המגיעים ממדינה אחרת אשר עוברים דרך יהודה ושומרון. לשם כך עובדים אנשיי ביום ובלילה.
כיצד אתה רואה את העתיד?
דבר ראשון, עליי להדגיש כי אנו ממש לא מתכוננים לקראת נסיגה הכוללת בתוכה גירוש מסיבי של יהודים, כפי שהיה בגוש קטיף. עם זאת, אני חושב שאנו על סף תקופה קריטית עבור יהודה ושומרון, הן מבחינת יחסינו עם הערבים הפלסטינים והן מבחינת יחסינו עם התושבים היהודים. ברמת החייל הפשוט, לא ניתן לחוש זאת משום שמשימתו היחידה היא להגן על האזור. בדרגה שלי ובדרגות גבוהות יותר, הדברים מורכבים יותר, משום שתפקידנו הוא גם לתת יעוץ אשר בסופו של דבר יוביל לקבלת החלטות מאוד חשובות מבחינה פוליטית ואשר ישפיע ישירות על עתיד האזור. מאחר ואנו חיים כאן, אנו מכירים היטב את השטח, אנו מתבקשים לתת תמונה מאוד מדויקת של המקום, המשתנה בצורה מתמדת. עלינו להבין ולנתח באופן רטרוספקטיבי ובעיקר פרוספקטיבי את ה"למה" ואת ה"כיצד" של השינויים אשר מתרחשים, לעיתים קרובות מהר מאוד ובאופן יסודי. עניין זה נוגע הן להתפתחות הישוב היהודי והן ליחסים בין הממשלה הישראלית והרשות הפלסטינית. לפעמים, היבט זה של משימתנו תופס חשיבות עיקרית, כפי שקורה היום.
מבחינה טכנית יותר, האם חל שינוי בסוג כלי הנשק בו עושים שימוש המחבלים הערבים?
ביהודה ושומרון, אנו דואגים לכך שלא ייעשה שימוש באף צורה של רקטות, בין אם הן מיוצרות באופן תעשייתי ובין אם הן מיוצרות בעבודת יד, או בנשק נגד טנקים. כל אדם אשר משיג או שמנסה להשתמש בכלי נשק מסוגים אלו או לייצר בעבודת יד פצצות הטעונות בכמות גדולה של חומר נפץ, מיד נעצר או נהרג על ידינו. אנו נלחמים כמובן בהסתננות של כלי נשק אשר עוברים את העוצמה של M16. אני תמיד אומר שאנו רוצים לשמור על רמת כלי הנשק המסתובבים כאן, בעיקר אצל הערבים, ברמת ה- M16 על מנת שלא נצטרך לעשות שימוש במטוסי ה- F-16 שלנו. משטרת הרשות הפלסטינית יכולה להשתמש רק ברובי קלצ'ניקוב או באקדחי 9 מ"מ. אנו מחרימים כל כלי נשק שגודלו או עוצמתו גבוהים יותר ונלחמים באופן מאוד אקטיבי על מנת למנוע הברחות כלי נשק וחומרי נפץ. בשלב זה, מאמצינו זוכים להצלחה. במהלך השנתיים האחרונות, שמנו דגש מיוחד על חיפוש חומרי נפץ, שבעצם מגיעים ממקור בלתי מזיק. כך, דשן חקלאי עשוי להפוך תוך שנייה לחומר נפץ בעל עוצמה גדולה. המצב דומה גם לגבי חומר אציטון המיועד למניקור. יש להבין כי הטרור היום לא נעשה באמצעות עבודת יד אלא הוא מאורגן וממומן על ידי איראן, סוריה, החיזבאללה והחמאס. אמנם, איראן היא מקור המימון הראשון, אך גם סעודיה ומדינות המפרץ הפרסי לא נשארות חייבות. הכסף עובר בכמויות מאוד גדולות דרך כל הערוצים האפשריים (במזומן, דרך פיצויים, דרך טכניקות שונות של הלבנת הון, וכו') והוא מחולק בכל מקום במרכזי הטרור של הערבים הפלסטינים. המצב דומה גם לגבי הידע בשיטות טרור, ההופכות להיות יותר ויותר מתוחכמות.
כיצד אתה פועל נגד פעולות אלו?
לגבי הידע בשיטות טרור, אנו פועלים באופן ישיר וצבאי והורסים את כל התשתיות שאנו מכירים. לגבי הפעילות הפיננסית, בזכות פעילות עיבוד של שירותי המודיעין שלנו, הצלחנו לפעול ישירות נגד אותן תשתיות ביורוקרטיות של ארגון זה ביהודה ושומרון. לאחר מכן, סגרנו את מחנות הקיץ, את בתי הספר ואת מרכזי גמילות החסדים של החמאס. אני חושב שלארגון זה יש כוח מסוים באזור ומאבקנו נגדו אינו רק מאבק צבאי. אנו מפקחים על רואי חשבון, עורכי דין, רופאים ואחראים על ניהול כספי החסד שלהם. לאנשים אלו אין כלי נשק, אך הם מאוד מסוכנים והם פועלים במסגרת האיסלאם הקיצוני ביותר. אנו עושים את כל המאמצים כדי להחליש את החמאס וזאת הן בבתי הספר, באוניברסיטאות, בקיצור בכל מקום בו לחברי הארגון יש מגע ישיר עם האוכלוסייה הערבית פלסטינית.
אנו מתמודדים כאן עם אתגר גדול, משום שאם החמאס יעלה לשלטון ביהודה ושומרון, ישראל תמצא את עצמה במצב קשה הרבה יותר מהמצב הנוכחי. משימתי היא למנוע את דריסת הרגל של החמאס, מבחינה פוליטית, צבאית או אזרחית. בזמנו, נלחמנו רק בזרוע הצבאית של החמאס, אך כיום, אנו נאבקים בפעילותה, אותה ניתן כמעט לראות כפעולת מדינה. משמעות עליית החמאס לשלטון ביהודה ושומרון היא פשוט מאוד הקמתה של ישות אסלאמית קיצונית, וזה יהיה כמובן דבר מאוד מסוכן עבורנו. אין זה אומר שהפסקנו את המאבק הצבאי. בסוף חודש מאי, עצרנו בחברון את אחד ממנהיגי החמאס אשר ארגן מספר רב של פיגועים בירושלים. חיפשנו אותו באזור במשך עשר שנים. בזכות פעילותנו, החמאס לא השתלט על האזור במהלך השנה שעברה ואנו ממשיכים להילחם בו יום אחרי יום ובכל הרמות עליהן דיברתי. כל עוד צה"ל יהיה נוכח ביהודה ושומרון, הוא לא יאפשר את הפיכת האזור לחמאסתן כפי שקרה בעזה.
האם מצאתם או עצרתם את המדריכים או את הסוכנים האיראנים או של החיזבאללה הלבנוני הפעילים ביהודה ושומרון?
עדיין לא, וכל אדם אשר ינסה להגיע לכאן מעזה מיד ייעצר ויגורש. כאן, הגבול הוא הרמטי וקשה מאוד לעבור באופן לא חוקי. בנוסף, במאבק בטרור, ובמיוחד בחמאס, אנו נהנים משיתוף פעולה מצוין עם ירדן, החוששת מארגון זה.
אנו שומעים כל הזמן על בנייה בלתי חוקית של מאחזים יהודים. האם קיימים מבנים אשר נבנו באופן בלתי חוקי על ידי ערבים פלסטינים, ואם כן, האם אתם פועלים נגד בנייה זו?
יש גידול משמעותי מאוד בכמות הבנייה הערבית הבלתי חוקית, בעיקר באזור ירושלים. אנו פועלים רק כאשר בתים אלה מסכנים את הביטחון, כלומר כאשר הם קרובים לכבישים או בכל מקום אשר נראה לנו לא מתאים.
דיברת על השינויים המתמידים המתרחשים ביהודה ושומרון. האם חלה לאחרונה התפתחות בלתי צפויה?
ישנם מספר גורמים. אנשים רבים אשר רק אתמול היו מחבלים שמטרתם ביצוע פיגועים עקובים מדם בישראל, הפסיקו את פעילותם; אם נמצא אותם, נעצור אותם, במיוחד אם יש להם דם יהודי על הידיים. אך כמונו, גם החברה הערבית פלסטינית מודעת לכך שכל העיניים נשואות אל האזור הזה. מנהיגיה עושים את כל המאמצים כדי לעשות רושם טוב וזאת במטרה שהם, בין היתר, יילחמו בחמאס. אך כאן, עלינו להיות בכוננות מתמדת, אין לנו רגע מנוחה, עלינו לזהות את השינויים בזמן ולדעת כיצד להגיב להם באופן מיידי. על מנת להסביר את דבריי, אתן לך את הדוגמא של מה שאנו מכנים "המחבלים המבודדים". מדובר באנשים אשר קמים יום אחד ומאחר והם עברו שטיפת מוח דתית קיצונית, ומאחר וחייהם נראים להם קשים או בגלל שאביהם היכה אותם, הם מחליטים להרוג יהודי. אנו עוצרים בכל חודש כעשרה אנשים מסוג זה. כאשר איננו מוצאים אותם לפני ביצוע הפיגוע, אנו מתאבלים למשל על רצח של ילד, כפי שקרה בבת עין בתחילת יוני 2009, או על כל תקיפה עקובה מדם. ברור שאנשים אשר עברו שטיפת מוח דתית באים כדי להרוג ולמות. הבעיה היא שאין בידינו שום מידע מוקדם בנוגע לפיגוע המתוכנן. לכן, יש לנו רק דרך אחת כדי למנוע את הפיגועים, והיא לחזק את הביטחון ביישובים היהודים ובכבישים.
האם אתה חושב שאנו עומדים בפני תחילת אינתיפאדה שלישית?
אני לא חושב. כמו כן, במהלך הפעולה הצבאית בעזה בינואר האחרון, כמעט ולא היו הפגנות אנטי-ישראליות של ערבים החיים ביהודה ושומרון. אך אנו מוכנים לכל אפשרות, ואנו בהחלט מתכוננים ומאמנים את חיילינו גם לקראת תסריט כזה.
לסיום אומר שמשימתנו כאן מסתכמת בכך שעלינו לפקוח עיניים ואוזניים בכל מקום ועלינו להקדים תמיד את אויבינו.