 מרדכי עמיחי, קונסול ישראל בתורכיה |
באיסטנבול, נפגשנו עם קונסול ישראל, מרדכי עמיחי, הנמצא בתפקידו מאז שנת 2005, על מנת שהוא יתאר בפנינו את יחסי שתי המדינות.
מהן הנקודות העיקריות המאפיינים את יחסי שתי המדינות?
חשוב לזכור כי תורכיה היא המדינה המוסלמית הראשונה, חילונית, ההולכת בדרכו של מוסטפה קמל, אשר הכירה בישראל מאז היום שלאחר הקמתה. במשך תקופה ארוכה, כמעט עד לתחילת שנות ה- 90, היחסים התקיימו במידה מאוד מועטה, שלא לומר מינימליסטית. בתחילת העשור האחרון של המאה ה- 20, הממשל התורכי החליט לפעול לשינוי רדיקאלי ולתת תנופה ליחסי שתי המדינות. זה היה גם הזמן שבו נחתמו הסכמים לשיתוף פעולה צבאי ובטחוני. בתקופה זו, עלות הסחר הייתה כמאה מיליון דולר בשנה. היום, עלות זו מגיעה לשני מיליארד וחצי דולר, וזאת מבלי לקחת בחשבון את התחום הצבאי ואת תחום התיירות שסכומיהם לא מפורסמים או קשים לאמידה. יש לזכור כי בערך כ- 400,000 ישראלים מגיעים כל שנה לתורכיה. לכך ניתן להוסיף את ההשקעות הישירות המאוד גדולות המבוצעות בשתי המדינות.
ממבט ראשון, היחסים הללו מתקדמים בצורה חיובית, אך מהי העמדה הפוליטית של תורכיה בכל הנוגע לישראל?
לאחר היבחרות החמאס, מנהיג הארגון, ישמעאל הנייה, הוזמן לפגישה רשמית בתורכיה, למרות שפגישה זו לא הייתה בעלת אופי ממשלתי. עניין זה לא מצא חן בעיני ישראל ובעיני ארה"ב. במהלך מלחמת לבנון השנייה, האווירה בתורכיה הייתה מאוד אנטי-ישראלית, הן בתקשורת (במיוחד במסגרת כתבות טלוויזיוניות) והן בקרב האוכלוסייה. השיקולים הישראלים וסבלם של האנשים אשר נכפה עליהם לחיות במקלטים לא צוינו בכלל. התנהלו הפגנות באופן יומיומי מחוץ לקונסוליה, אשר בוודאות הושפעו ע"י הדיווחים התקשורתיים המאוד מגמתיים וחד צדדיים וע"י האמירות האנטי ישראליות של המנהיגים הערביים, במיוחד המצרים, הירדנים והסעודים. אך הגורם הקובע באמת היה הצהרותיו של ראש המדינה התורכי, אותן הצהרות היו קיצוניות הרבה יותר מאמירותיהם של המנהיגים הערביים.
כיצד אתה מסביר זאת?
יתכן ומדובר כאן בביטוי דעתם של דרג ההנהגה של המדינה. אין לשכוח כי קיימת זיקה חזקה בין האוכלוסייה התורכית לבין התנועה האסלאמית והסוגייה הפלסטינית, וכי אנו נמצאים בעיצומה של שנת בחירות... עם זאת, הקשר לא הופסק וראש הממשלה שלנו נפגש עם ראש מדינת תורכיה. בנוסף, מעניין לראות כי אווירה קשה ועוינת זו לא השפיעה על המסחר המתנהל בין שתי המדינות. תורכיה הציעה את שירותיה בתיווך בעניין חיילינו החטופים שבסופו של דבר לא הוביל לדבר. הקהילה העסקית הבינה היטב כי שתי המערכות הכלכליות ירוויחו משיתוף פעולה מסחרי. היום, חזרנו למצב של סטטוס קוו אשר שרר לפני המלחמה ואני יכול לומר ללא צל של ספק כי מצב זה הוכיח כי ישנה הפרדה מאוד ברורה בין הפוליטיקאים לבין העולם הכלכלי. העולם הכלכלי מודע היטב לעובדה כי ישנן מספר נקודות חשובות ביותר המשותפות לתורכיה ולישראל. ראשית, מדובר בשתי הדמוקרטיה היחידות הקיימות במזרח התיכון, תורכיה היא חלק מנאט"ו ומקווה להשתלב גם בקהילה האירופית, שאיתה היא כבר חתמה על מספר הסכמים חשובים. לפיכך, המצב איננו שחור או לבן. למרות קיומה של אליטה פרו-מערבית בתוך המדינה, האווירה השוררת היא באופן כללי מאוד אנטי אמריקאית ולפיכך גם אנטי ישראלית. התפיסה האנטי אמריקאית מקודמת באופן קבוע ע"י הנוכחות האמריקאית בצפון עיראק, שם נמצאים הכורדים והנפט. התורכים מעונינים כי האמריקאים יפעלו כנגד ה- PKK (ההתנגדות החמושה הכורדית) או שהם ייפנו להם את השטח על מנת שהם יוכלו בעצמם לפעול שם מבחינה צבאית. כמו כן, במהלך מלחמת לבנון, היה ניתן לשמוע בתדירות יחסית גבוהה את השאלה הבאה: "מדוע ארה"ב מאפשרים לישראל לפעול בלבנון ויחד עם זאת אוסרים על התורכים לפעול כנגד התורכים?". יש להבין כי החשש הגדול של התורכים הוא הקמתה של מדינה כורדית בצפון עיראק בעוד שבערך כ- 15 מיליון כורדים חיים בתורכיה, כלומר הם מהווים כ- 25% מהאוכלוסייה. לכך מתווספים גורמים חשובים נוספים. יש לזכור כי בעיראק שמורות הנפט הגדולות נמצאות בצפון בידי הכורדים, ובדרום בידי השיעיים. במרכז, שם מתגוררים הסונים, אין שום דבר כמעט. בנוסף, באיראן חיים בערך כמיליון כורדים ועובדה זו, באיזשהו אופן, מחזקת את יחסיה של תורכיה עם איראן. יחסים אלו, אשר היו מאז ומתמיד דו-משמעיים, נעים בין שלום למלחמה.
מהי עמדתה של ישראל בנוגע למשחק הפוליטי והגיאו-פוליטי, ובנוגע לסוגייה הכורדית המהווה רק מרכיב מתוך משחק זה?
יש להבין כי מזה מספר שנים, ישראל מייצגת עבור תורכיה אלמנט פרו-מערבי בעל משקל במזרח התיכון אשר איתו תורכיה מעונינת לנהל יחסים טובים ככל האפשר, במיוחד בכל הנוגע לתחום הביטחוני. תורכיה מאמינה כי המפתח הפותח את השערים החשובים בוושינגטון עובר דרך ירושלים ודרך עוצמת השדולה היהודית אמריקאית. היחסים הטובים עם ישראל מאפשרים לתורכיה להראות לאירופאים כי היא מקבלת הערכה במזרח התיכון הן ע"י הישראלים והן ע"י הערבים על מנת שהיא תוכל בסופו של דבר להשתלב בקרב הקהילה האירופית. תורכיה מאוד רוצה בכך משום שהיא איננה מאוד מוערכת בעולם הערבי, אשר מעולם לא סלח לה על כך שהיא נכבשה חלקית ע"י האימפריה העותומנית. לסיום, אומר כי היחסים עם ישראל נובעים מחישוב פוליטי מאוד מורכב אשר בסופו של דבר מועיל לשתי המדינות וזאת מהרבה מאוד בחינות.
שליח מישראל, בין אם הוא קונסול או שגריר, אינו רק פועל כנציג במדינה אליה נשלח אלא פועל גם בקרב הקהילה היהודית. כיצד אתה רואה את הקהילה היהודית בתורכיה?
מדובר בקהילה מזדקנת אשר הולכת ומצטמצמת. כמו בכל תורכיה, למעמדות הביניים והגבוהים אין הרבה ילדים ויהודים צעירים רבים עוזבים את המדינה. כיום, יש פחות או יותר 25,000 יהודים בתורכיה ומתוכם כמעט 20,000 חיים באיסטנבול, 2,000 עד 2,500 חיים באיזמיר והשאר מפוזרים בערים אחרות. ניתן לקיים כל פעילות דתית באופן חופשי במידה והיא אינה בעלת אופי ציוני רשמי. למרות שלא מתקיים בבתי הספר חינוך ציוני, ולמרות שלא מונף דגל ישראל בבית הכנסת או במשרדי הקהילה, הקהילה היהודית בתורכיה בעלת זיקה עמוקה לישראל ואנו מנהלים קשרים מאוד חמים עימה. לגבי האנטישמיות, ישנם מספר אלמנטים מעניינים. ראשית, במהלך מלחמת לבנון השנייה, התקשורת וכל שאר מקדמי האווירה האנטי-ישראלית עליה דיברתי קודם לכן, לא עשו הבחנה בין ישראלים ויהודים. אך לא בוצעו פעולות אנטישמיות במובן המלא של המילה, לפחות לא במובן הפיזי. עם זאת, צוירו קריקטורות אנטישמיות בספריות, ובשל המסורת הנוגעת לפחד מקונספירציה, מספר רב של ספרים מסוג זקני ציון הדנים בשלטון היהודי על העולם, נמכרים בחופשיות. בנוסף, Mein Kampf, אשר תורגם לתורכית, נחשב לרב-מכר מזה שנים רבות.
לסיכום, אומר כי הקהילה היהודית משולבת היטב בחיים התורכים, ומכירה מספיק את מנגנוני המדינה כדי להימנע מהמוקשים העלולים ליצור עבורה קשיים מיותרים.