 רב אלוף יעקב עמידרור. צילום: בת שבע זוסמן |
ארבעים שנה לאחר מלחמה זו, רצינו להבין באיזה הקשר היסטורי וצבאי התרחשה המלחמה ועד כמה סופה של מלחמה זו שינה את המצב הביטחוני בישראל. לשם כך, ביקשנו מרב אלוף יעקב עמידרור, לשעבר ראש חטיבת המחקר באגף המודיעין של צה\"ל, שינתח נושא זה עבורנו.
השאלה הראשונה הנשאלת היא מדוע התרחשה בכלל מלחמה זו?
מלחמת ששת הימים היא אירוע אשר נכפה ע\"י ההיסטוריה. לאחר 1948, המדינות הערביות חלמו לחסל את מדינת ישראל. בתור מדינה יהודית, היינו חייבים לעבור מספר מלחמות שדרכן רצינו להוכיח באופן ברור לעולם הערבי, כי חלומם לא יתגשם לעולם. היה זה בלתי נמנע כי נצטרך להתמודד עם מלחמות שבמהלכן הערבים ינסו להשיג ניצחון אשר יאפשר השמדה מוחלטת של מדינת ישראל. אולצנו לנהל את המלחמות הללו כך שבסופן, העולם הערבי יבין כי ניצחונם הוא בלתי אפשרי. יום לאחר המלחמה ב- 1967 ומלחמת יום הכיפורים ב- 1973, כל מנהיג במזרח התיכון ידע כי הסיכוי לחסל את המדינה היהודית תוך שימוש בכוח צבאי, אפסי לגמרי. כאשר אני אומר כי מלחמות אלו נכפו עלינו ע\"י ההיסטוריה, אני מתכוון כי אותן מלחמות נובעות באופן ישיר ממלחמת העצמאות ב- 1948 שבסופה לא נקבע בברור כי מדינת ישראל הוקמה כדי להתקיים לנצח.
האם אתה חושב כי תוצאותיה של מלחמת ששת הימים, במיוחד מהבחינה הטריטוריאלית, הן בעלות אותה חשיבות היום כפי שהיה ביום שלאחר סיום הסכסוך?
לא, בגלל שחתמנו על הסכמי שלום עם המצרים ועם הירדנים, איננו צריכים לדאוג כרגע מהקמה אפשרית של קואליציה צבאית בין שתי המדינות הללו, המיועדת לתקוף אותנו. אנו יכולים להיות בטוחים כי שוררת שלווה מסוימת, שניתן אף לכנותה כיציבה כרגע, בגבולותינו המזרחיים והמערביים. העולם הערבי איננו זהה לזה מלפני 40 שנה. אחת ההשלכות של מלחמת יוני 1967 היא מותו של נאצר, ועד היום לא קיים מנהיג ערבי המצליח להנהיג לבדו את מכלול האומות הערביות, על מנת לפתוח בפעולה צבאית נגדנו. בנוסף, כיום, בעלי התפקיד המכריע אינם שכננו הישירים אלא מדינות מרוחקות יותר, כגון איראן. לפיכך, אין לנסות ולהעריך את המצב הנוכחי באמצעות מדדים מתקופת מלחמת ששת הימים, אך יש להבין היטב את חשיבותו של סכסוך זה באותה תקופה. ב- 1967, יצאנו למלחמה למרות שהמצב הטריטוריאלי היה מהשליליים ביותר עבורנו, ב- 1973 יצאנו לקרבות בהיותנו בעמדת חיסרון מבחינה צבאית, ובשני המקרים נחלנו ניצחון מזהיר. אין לשכוח כי לאחר המלחמה ב- 1967, מספר מנהיגים ערביים עדיין השלו את עצמם כי ניתן יהיה לחסל אותנו. אך עצם העובדה כי היה ברשותנו שטח מצומצם וכי הופתענו ע\"י התקפה מסיבית ב- 1973 לא מנעה מאתנו לנחול ניצחונות משמעותיים. יתכן ואני חוזר על עצמי, אך עליי לומר כי ההישג המרכזי בשתי המלחמות הנ\"ל הוא בכך שהוכחנו כי למרות שתי מגבלות מאוד חמורות וכנגד כל הסיכויים, ישראל קיימת ותמשיך להתקיים, וזאת ללא קשר לקואליציות ערביות העלולות לקום במטרה לחסל אותנו.
זאת הייתה אכן המציאות לאחר המלחמה ב- 1967. אך היום, המציאות בשטח מאוד שונה. כיצד אתה מנתח אותה?
ישנם מספר שיקולים אותם יש לקחת בחשבון: איראן, החיזבאללה והעובדה שבחתימה על הסכמי אוסלו, ישראל עשתה טעות חמורה, בהבאת הכוחות הצבאיים של אש\"ף בשטחינו. יש לזכור כי לאחר מלחמת לבנון ב- 1982, הצלחנו לגרש אותם מהאזור ולהגלות אותם לתוניס. בנוסף, ויתרנו מרצון על מספר יתרונות טריטוריאליים. הערכנו כי הסכם שלום עם מצרים עדיף על פני שליטה על חצי האי סיני. במסגרת הסכם זה, סיכמנו הסדרים צבאיים, אשר עלולים להפוך את המצב הביטחוני שלנו למסובך יותר, במידה והסכמים אלו יופרו ע\"י מצרים. הסתכננו באובדן שטח החיץ שבין ישראל ומצרים וזאת על מנת להגיע להסכם פוליטי. היום, אזור סיני מפורז בצורה מלאכותית, וכוחות שלום בחסותה של ארה\"ב נמצאות בו, למרות שאזור נותר עדיין בשליטתה המלאה של מצרים. הסכם זה עם המצרים, היווה צעד ראשון לשיפור היחסים עם מדינות ערביות נוספות במזרח התיכון וברוח זו, הסכם זה נראה לי חיובי בפני עצמו. כמו כן, מעניין לראות כי המצרים רואים במילוי תנאי ההסכם על כל פרטיו כעניין של כבוד. הסכם זה פתח את הדלת למשא ומתן עם ירדן, שבסופו של דבר הוביל לחתימה על הסכם שלום, ויחסינו עם מדינות המפרץ השתפרו. מדובר כאן בשתי נקודות שלעולם לא היו מתממשות אילו לא היינו מגיעים להסכם עם מצרים. אני אף חושב כי כל עוד מצרים תמשיך לקיים את תנאי ההסכם כפי שהיא עושה היום, אנו יכולים לשקול התפתחויות חיוביות בטווח הבינוני ובטווח הארוך.
האם אתה חושב כי האיסלמיזציה הגוברת במצרים עשויה עם הזמן להעמיד בסימן שאלה את ההסכמים אשר נחתמו עם ישראל?
אצטט לך את דבריו של הנשיא מובראק אשר הצהיר לא מזמן כי האחים המוסלמים ושאר הארגונים הקיצוניים מהווים סכנה הן עבור מצרים והן עבור ישראל. אנו מקווים כי מצרים תמצא את הדרך לעצור את האיום הזה. כאשר הנסיבות משתנות לגמרי, חובה עלינו לבצע הערכה מחדש של המצב. אם תהיה מהפכה במצרים, כל אזור המזרח התיכון יאלץ להתמודד עם נתונים חדשים, ואנו נאלץ לפעול בהתאם. עם זאת, עובדה היא שמצרים מקבלת כלי נשק מודרניים ומתוחכמים מהאמריקאים. אך כפי שאתה יודע, חלק מהמחיר אותו שילמנו בחתימה על הסכמי קמפ דייויד היה הסכמתנו להתחמשות של מצרים. מימון רכש זה קשור באופן ישיר לסיוע שנותנת ארה\"ב לישראל וההצבעה על התקציבים עבור שתי המדינות נעשית בקונגרס באותו הזמן. אני חושב כי היום, ישראל יכולה בקלות לוותר על חלק מהסיוע הכלכלי של ארה\"ב, דבר אשר יוביל לצמצום הסיוע הצבאי במצרים. אנו חולקים את חששו של הנשיא מובראק המאמין כי במידה והאחים המוסלמים יעלו לשלטון, אנו נמצא את עצמנו בסיטואציה מאוד מסוכנת.
דיברת על ההתפתחויות החיוביות ביחסים עם חלק ממדינות המפרץ, האם התפתחויות אלו נוגעות גם לסעודיה?
יחסנו עם מדינה זו אינם טובים, עם זאת, הסעודים מבינים כי על מנת שתהיה יציבות במזרח התיכון, על ישראל לפתוח בפעולות מסוימות. כך למשל, כאשר סוריה ואיראן גינו את המלחמה נגד חיזבאללה, סעודיה לא אישרה לליגה הערבית לגנות את מדינת ישראל. הסעודים הבינו היטב כי כדאי להם להתנגד לארגונים הקיצוניים, והם בין היתר אינם משתתפים במימון פעולות החיזבאללה. אך למרות שהמשטר הסעודי מתנגד לגמרי לרדיקליזם השיעי, הוא בהחלט מעודד את הרדיקליזם הסוני, מממן את פעולותיו ותומך בו. אין בינינו לבין סעודיה יחסי ידידות, אך בתחומים מסוימים יש לנו אינטרסים משותפים. עם זאת, עד היום לא נעשתה אף פעולה משותפת.
כיצד אתה מעריך את המצב בכל הקשור לסוריה?
בכל הנוגע למדינה זו, ניתן לראות כי המצב אשר שרר ב- 1967, כאשר סוריה הייתה אחת מהכוחות המניעים לחיסול המדינה היהודית, לא השתנה. אין אינדיקציה לכך שדמשק מעונינת לקבל הסדרים צבאיים וביטחוניים מהסוג שעליהם חתמנו עם מצרים. לפיכך, ברור לי כי אנו איננו יכולים לפתוח במשא ומתן עם סוריה כפי שעשינו עם מצרים. כמו כן, התנאים לגמרי שונים. אנו לא יכולים לשקול ויתור על השליטה על הגולן מבלי שייקבעו הסדרי ביטחון משמעותיים ביותר, וזה דבר שהסורים לא מוכנים לקבל בשום פנים ואופן.
האם אתה חושב כי ישנו סיכוי לשלום עם סוריה וזאת מבלי שישראל תוותר על הגולן?
אינני חושב. אך ביום שהסורים יהיו מוכנים לנקוט באמצעים רציניים, כלומר, הפסקה מוחלטת של התמיכה בארגוני הטרור וקבלת הסדרי בטחון אשר יאפשרו לנו להגן על עצמנו, נוכל להיות גמישים יותר בכל הנוגע לאזורים מסוימים ברמת הגולן. לבסוף, על מנת שנוכל להגן על עצמנו כראוי, ישראל חייבת לשמור על שליטתה בחלק המערבי של הגולן. אם יחל משא ומתן, יהיה עליו להוביל להסדרי ביטחון אשר לא יאפשרו לסוריה בשום מצב לתקוף את ישראל. זה כולל את צמצום הכוחות הסורים, פיקוח על מנגנון ההתחמשות שלהם, נוכחות צבאית ישראלית בחרמון ודברים רבים נוספים. אינני מאמין כי קיימת אפשרות להסכם מסוג זה בטווח הקצר או בטווח הבינוני ולפיכך, לישראל אין סיבה לוותר על הרי הגולן ללא ערבויות בטוחות לגמרי אשר יאפשרו לה להגן על עצמה במידה ויופר ההסכם.
נושא סוריה מוביל אותי לסוגיית לבנון. כיצד לדעתך יתפתח המצב במדינת הארזים?
הלבנונים צריכים להחליט אם ברצונם להפוך לאיראן קטנה או להשתלב בעולם החופשי. אם ברצונם להפוך למדינת איראן קטנה, זה די פשוט, ומספיק לאפשר לנסראללה לעלות לשלטון. אם הם ירצו להשתלב בעולם המערבי, על הסונים, הדרוזים והנוצרים לתפוס באופן סופי את השלטון לידיהם שכן ביחד הם יוכלו להוביל את לבנון אל עבר עתיד פתוח ועשיר. אין זה תפקידה של ישראל להחליט זאת. עם זאת, יש לזכור כי המצב הנוכחי הוא תוצאה של כישלון חמור של הקהילייה הבינלאומית. היא דחתה את ההצעה לפיה תימשך הנוכחות הישראלית בלבנון ויחוסל ארגון החיזבאללה. נכון שפתחנו במתקפה היבשתית באיחור רב, אך עשינו זאת והיינו בכיוון הנכון לחיסול החיזבאללה. לצערי, עצרו אותנו והעולם הבטיח לנו כי נסראללה יפורק מנשקו. אך כפי שצפו שירותי המודיעין הישראלי, דבר לא נעשה. הבטחותיה של הקהילייה הבינלאומית נותרו אות מתה. זרם כלי הנשק המגיע מאיראן והמיועד לחיזבאללה הופסק, וקטיושות, רקטות וטילים מכל הסוגים ממשיכים להיות מיובאים דרך סוריה. בסופו של דבר, ארגון החיזבאללה יהווה מדינה בתוך מדינה, כפי שהיה לפני מלחמת לבנון השנייה. מדינה זו היא מדינה עצמאית ואנו איננו יכולים למנוע ממנה את התאבדותה. אך כמובן שבמצב של התקפה, אנו נגיב בתקיפות רבה. אין ספק כי בטווח הקצר והבינוני, החיזבאללה ירצה להשתמש בנשק אשר ברשותו.
כיצד אתה מעריך את המצב בישראל בכל הנוגע לערבים פלסטינים החיים ביהודה ושומרון?
לפני שאענה לך, אציע לך מחשבה היפותטית. נניח ומלחמת ששת הימים לא הייתה מתקיימת. מה היה קורה בעזה וביהודה ושומרון? אני חושב כי המצרים לא היו מעניקים כל זכות לפלסטינים. בירדן, היינו צופים בהתדרדרות המצב שבמסגרתו האוכלוסייה הפלסטינית- המהווה רוב במדינה זו, כולל זו החיה ביהודה ושומרון- הייתה עולה לשלטון והממלכה האשמית הייתה חדלה מלהתקיים משום שלא היה ביכולתה להילחם ביעילות בלחץ הפנימי. מבחינה מסוימת, המלחמה ב- 1967 הצילה ממלכה זו ומנעה הקמת מדינה פלסטינית. אנו איננו יכולים לדעת בוודאות אם המצב היה טוב יותר או רע יותר עבור ישראל. אך נניח לשנייה כי הייתה קיימת מדינה פלסטינית בעלת יחסים מצוינים עם סוריה ועיראק, שגבולן המשותף הוא כפי שהיה עם ירדן עד ל- 4 ביוני 1967, ב... כפר סבא. אינני משוכנע כי במצב כזה, הסיטואציה הצבאית של ישראל הייתה יותר פשוטה.
אם נחזור למצב הנוכחי, אין ספק כי המצב בשטח התדרדר לאחר הסכמי אוסלו שכן קראנו לכוחות הצבאיים של הערבים הפלסטינים לבוא ולהתמקם בשטחים. לפיכך, אין לנו שותף, ואש\"ף ממשיך להצהיר ללא הפסקה כי ל\"מתינותו\" במהלך המשא ומתן הייתה מטרה אחת: להשיג באמצעות דו-שיח את מה שהוא לא הצליח להשיג באמצעות כוח. מציאות זו מוכחת היטב במצב שנוצר בעזה. אנו פינינו לגמרי את המקום, ולפיכך הרשויות המקומיות הן בעלות הסמכות לבניית סביבה בה ניתן לחיות. אך הם הסתפקו אך ורק בהריסת המקום וזאת בשל השחיתות הפנימית והעדר רצון לבניית מדינה אשר תתקיים לצידה של ישראל. בנוסף, כיום, הם בונים בעזה סוג של מיני לבנון, ואין ספק שבבוא הזמן, הם ישתמשו בכלי הנשק שברשותם. אני מאמין כי מבצע של צה\"ל הוא דבר בלתי נמנע. כרגע, יותר חכם מצדנו שלא להתערב בקרבות הפנים-פלסטינים. יש להבין כי אם ישראל תצטרך לחזור לעזה, היא לא תבנה מחדש את גוש קטיף, אך לא תהיה לה ברירה אלא להתמקם שם מבחינה צבאית למשך תקופה מאוד ארוכה כדי לחסל בשטח עצמו את הכוח הצבאי של החמאס. כדי להוכיח את דבריי, אשאל אותך את השאלה הבאה: מדוע אין ירי של רקטות קסאם על כפר סבא הנמצאת כ- 700 מטר מהעיר קלקיליה, שבראשה עומד נבחר של החמאס? התשובה לכך פשוטה ביותר: אנו שולטים בשטח, אנו נלחמים בטרור באזור זה ואנו לא מאפשרים התארגנות להשגת רקטות קסאם. אין שום הבדל בין הערבים הפלסטינים החיים בקלקיליה לבין אלו החיים בעזה. אולם, הנסיבות משתנות לגמרי ממקום למקום שכן בעזה אין לנו שליטה על השטח עצמו. אזכיר כאן כי עד לשנת 2002, אירעו 132 אירועי טרור בחודש וב- 2006, התרחשו 11 אירועים כאלה במשך כל השנה! לפיכך, ניצחנו את ארגוני הטרור הפועלים ביהודה ושומרון. אף על פי כן, כדי שניצחון זה יהיה קבוע, נדרשת פעולה אמיצה של הצבא. לא פתרנו את בעיית הטרור הערבי, אך הצלחנו לצמצמו באופן משמעותי ולפקח עליו. בעצם, אנו נמצאים במהלכה של מלחמה מתמשכת ויש רק דרך אחת לנצח: ע\"י שליטה על השטח. אין לשכוח כי המצב הנוכחי החמור, הן במישור הפוליטי והן במישור הצבאי, הוא תוצאה ישירה של הטעות החמורה שבחתימת הסכמי אוסלו.
לבסוף, מה רוצים הערבים הפלסטינים?
ניתן לסכם זאת במשפט אחד: \"יותר, יותר וכל הזמן יותר\". לא משנה מה נציע להם, התשובה והטקטיקה מסתכמים בכך: \"זה בלתי מספיק, עליכם לתת לנו יותר\". המטרה הסופית נקבעה בברור: הכחשת קיומה של מדינה ריבונית ויהודית במזרח התיכון.