דבר העורך- ספטמבר 2006

מאת רולנד ש. זוסמן עורך ראשי

דבר העורך קוראות יקרות, קוראים יקרים, 34 דקות! זהו פרק הזמן אשר נדרש לחיל האוויר הישראלי על מנת להשמיד כ- 95% מאתרי השיגור והרקטות ארוכות הטווח של חיזבאללה בלבנון. בזכות העבודה המצוינת של המוסד הישראלי, מדינת ישראל הכירה את מיקומם המדויק, וכך נמנעו נפילות טילים בתל אביב ובירושלים. דרך קשריי השונים בצבא, נודע לי כי בניגוד לדעות מסוימות אשר פורסמו, ארגוני המודיעין ידעו גם בדיוק את הטווחים, את הסוגים ואת המיקומים של אותן 13,000 רקטות קטנות של ארגון החיזבאללה. אך עם זאת, על מנת להציל את האזרחים הלבנונים, ישראל לא הפציצה מספיק את מרכזי הפיקוד והפיקוח של חיזבאללה אשר לעיתים ממוקמים בלב אוכלוסיות אזרחים. במקום לחזור ולדבר על המחדלים והליקויים התפקודיים שהתרחשו במהלך מלחמה זו- כגון ההיסוסים בנוגע לפתיחה מיידית של מבצע קרקעי שישים קץ למטרי הקטיושות בצפון- ננסה לבחון בקצרה את הנקודות החיוביות יותר של העימות עבור ישראל. ראשית, ישראל הרסה את הרעיון המוכר היטב בעולם הערבי, לפיו המדינה היהודית לא תפתח בפעולה צבאית בהיקף רציני בגלל פלישה קטנה כגון זו אשר התרחשה ב- 12 ביולי 2006 שבה בסופו של דבר "רק שני חיילים נחטפו ושמונה נהרגו" או בשביל "כמה" רקטות ששוגרו לעבר נהרייה ב- 13 ביולי. שנית, ארגון החיזבאללה נהדף יחסית רחוק מהגבול ובנוסף, העורף - במיוחד האוכלוסייה אשר נפגעה עד מאוד בצפון הארץ - התמודדה בגבורה והסולידאריות הלאומית הייתה מופתית. כמו כן, במישור הצבאי, צה"ל נחל ניצחון מרשים. ישראל לא הפסידה באף אחד מן הקרבות ומחבלי החיזבאללה ברחו, נהרגו או נלקחו בשבי. נכון שמבחינת הרטוריקה של חיזבאללה, עצם העובדה שהארגון לא חוסל לגמרי מהווה "ניצחון" המוביל לאשליה שישראל יכולה להיות מובסת מבחינה צבאית. חיזבאללה נחל תבוסה נוספת, אסטרטגית, בעלת חשיבות משמעותית ביותר: השמדת מטרתו העיקרית של הארגון ושל איראן להפוך את לבנון לחזית איראנית נגד ישראל. השימוש במגוון ובכמויות טילים המגיעים לטווחים ארוכים ובינוניים היו אמורים להרתיע את ארה"ב ואת ישראל מלהרוס את אתרי הגרעין האיראניים. תקיפת ארה"ב ממרחק רב נראית קשה מידי, והיה עליה להתבצע באמצעות מחבלים על אדמת ארה"ב. לעומת זאת, תקיפת לב ליבה של מדינת ישראל, ע"י טילי זילזאל 2 המגיעים למרחק של כ-250 ק"מ נראה כעניין הרבה יותר אפשרי ומציאותי. תכנית זו גם אושרה במפורש במהלך ישיבה, שהתקיימה בדלתיים סגורות בלונדון ב- 11 במאי 2006, אליה הוזמנו קבוצת דיפלומטים ממדינות המערב. נציג בכיר בממשלה האיראנית העביר בהזדמנות זו מסר ברור ביותר: "ארגון החיזבאללה הינו עמוד-תוך עיקרי באסטרטגיה הביטחונית שלנו, הוא מהווה חזית הגנה ראשונה של איראן נגד ישראל. בשבילנו, פירוק הארגון מנשקו איננו מתקבל על הדעת". כמו כן, בזכות מומחים איראנים הוקמה בדרום לבנון תשתית תת קרקעית של מנהרות מוקשים, הדומות לאותן תעלות ביוב שבפריז, מה שהקשה מאוד על משימות גדודי חיל הרגלים של צה"ל. למרות ההיסוסים והטעויות של ההנהגה הפוליטית והצבאית של ישראל, 50 שנה לאחר מלחמת סיני ו- 30 שנה אחרי מבצע אנטבה, הגבורה היהודית שוב הועמדה למבחן והצליחה בו כאשר ידה על העליונה. חיילי צה"ל מעולם לא נחלשו, המוסר ורוח הקרב שלהם היו חזקים כפלדה. השאלה העיקרית אותה יש לשאול היום היא מהם הלקחים אשר נלמדו ממלחמה זו. בדרג הצבאי, הצבא עוסק כעת בהסקת מסקנות ובצורה זו יהיה מוכן לקראת העימות הבא. במישור המדיני-פוליטי, אפילו ראש הממשלה הכיר בכך שתם עידן המהלכים החד צדדיים. הקמת מדינת חיזבאללה-חמאס-אש"פ-אל קעידה בפתחי ישראל לא תבטיח שקט באזור. הסכמי אוסלו וחיסול היישובים היהודים שבגוש קטיף נראים היום כטעויות חמורות ביותר. ארגוני המודיעין, המניעה וההרתעה יכולים להיות יעילים אך ורק במקומות בהם קיימת נוכחות של הצבא ושל אוכלוסייה יהודית. ישראל יצאה מלבנון ב- 2000 ויצאה מעזה ב- 2005. אותן אדמות אינן "כבושות" יותר, הן הפכו לאתרי שיגור (של טילי קסאם וקטיושה) לתקיפת אזרחים ישראלים! עניין זה מוכיח כי לא הנוכחות הישראלית היא שמולידה את הטרור, אלא הטרור הוא הגורם למה שנקרא "הכיבוש". המלחמה האחרונה הוכיחה כי במידה ויידרש הדבר, ישראל לא תהסס להיכנס בחזרה אל תוך האזורים המפונים, וזאת ללא קשר לממשלה המכהנת באותה תקופה. בהקשר זה, המלחמה כנגד ישראל היא ההזדמנות לקדם את הבנייה ביהודה ושומרון, וזוהי סוגיה שממשלת אולמרט הבינה ולפיכך גם אישרה את הרחבת יישובים מסוימים ביהודה ושומרון. האנשים החיים ביישובים היהודים שביהודה ושומרון אינם עוד מנודים מהחברה הישראלית, המאבק הפוליטי שלהם המתאפיין בעיקר בהבטחת נוכחות יהודית חזקה על גבי כמה שיותר שטחים הסתבר כנכון וכמות החיילים ההרוגים ממגזר זה היא עצומה (11 מתוך 115 ומדובר במגזר המונה כ- 200,000 איש). שאלות רבות נותרו פתוחות: מה תהיה תועלתו של הכוח הרב לאומי? עם חיזבאללה מוחלש זמנית, מה תהיה מידת הכוח של ארגון החמאס? האם תתרחש מלחמת אזרחים בין הפתאח והחמאס? האם אותה אירופה, שבשנות ה- 30 הקריבה את יהודיה במחשבה שהיטלר יוותר על שליטה אוניברסאלית, מוכנה היום להודות בכך שאיראן לא תסתפק בהשמדת ישראל ולבנון אלא מעוניינת לאסלם את כל העולם המערבי? חלק מסוים מתוך עקרונותיו של חומני הנלמד היום בבתי הספר האיראנים ע"י ילדים בני 11 מבטא זאת היטב: "אני מודיע לעולם באופן ברור כי אנו נילחם בכל אדם אשר יתנגד לדתנו וזאת עד לחיסולו המוחלט. ואז, או שניפטר מהכופרים או שנצעד לקראת דרגת חופש גבוהה יותר: השאהיד. בשני המקרים נהיה המנצחים". אל מול קבלת ההרס ההדדי, ישנה רק גישה אחת אפשרית: תקיפות. אך כרגע לא אירופה ולא האו"ם פועלים בדרך זו. השנה הייתה שנה קשה. עלינו להתחיל את השנה הקרובה ולהכיר תודה לחיילי צה"ל ששוב נלחמו עבורנו, יהודי התפוצות, והתייצבו אל מול חזית הטרור הבינלאומי והפשיזם האסלאמי המאיימים על כל המדינות בהן השמירה על החירויות האישיות והקיבוציות מהווה ערך עליון. ברצוננו להתפלל להחזרתם של החיילים החטופים ולתמוך במשפחותיהם. צוות "שלום" מאחל לכולכם שנה טובה. רולנד ש. זוסמן עורך ראשי