דבר העורך

מאת רולנד ש. זוסמן – עורך ראשי

קוראות יקרות, קוראים יקרים, "ארה"ב במצב מלחמה!" כך פתח הנשיא בוש את נאומו בעת הצגת דו"ח "הביטחון והאסטרטגיה הלאומית של ארה"ב" , היוצא לאור מידי ארבע שנים ואשר פורסם באמצע חודש מרס השנה ע"י הבית הלבן. האויב איננו מדינה ספציפית כי אם "הטרור המבוסס על אידיאולוגיה תוקפנית של שנאה ורצח". חשיבותו המרכזית של דו"ח זה היא בכך שדבריו של הנשיא בוש אינם רלוונטיים אך ורק לארה"ב, אלא גם לעולם בכלל ובאופן ספציפי לישראל, בייחוד לאחר עליית תנועת החמאס לשלטון ב- 25 בינואר 2006. ניצחון זה, הצליח להפתיע אך ורק את אותם אנשים שהאמינו להתמתנות הבדויה של הערבים מאז חתימת הסכמי אוסלו. הגיע הזמן להפסיק לשקר לעצמנו. היה תמיד ברור שהאוכלוסייה המקומית מעולם לא הזדהתה עם דבריהם של אנשי הנהגת הרשות הפלסטינית. אותה הנהגה אשר העבירה מסרים למדינות המערב לפיהם ניסתה לגרום לקבלת "פשרה טריטוריאלית" ואף אולי הסכם "שלום", וזאת בתמורה לויתורה של ישראל על מחצית מירושלים לפחות, ולהסכמתה בנוגע לעצם פלישתם של כארבעה מיליון "פליטים פלסטיניים" אל תוך המדינה היהודית, באמצעות "זכות השיבה" כביכול. לעומת זאת, התושבים הערבים החיים בגדה המערבית וברצועת עזה תמיד מזדהים עם המסר המופץ במסגדים בכל יום שישי, משבחים את דחיית זכות הקיום של המדינה היהודית, קוראים להחרבת ישראל ולהחלפתה בתיאוקרטיה אסלאמית: בשלב ראשון בין הים התיכון לנהר הירדן ולאחר מכן בירדן ובעיראק (לשם הסתננו כ- 10,000 טרוריסטים אשר הוכשרו באיראן), כאשר המטרה הסופית היא לבצע איחוד עם איראן. קיומה של מדינת ישראל מהווה חומת הגנה על מדינות המערב המונעת את ההתפתחות הנ"ל- מדינת ישראל הינה ערבה לשמירה על זכויות הפרט. יום לאחר ניצחון החמאס, הממשלות האירופאיות ניסו להרגיע את הרוחות והכריזו על זכות הקיום של מדינת ישראל (כאילו שהיה צורך בכך), הם הצהירו כי אי הכרה במדינה היהודית הינה "בלתי מתקבלת על הדעת" וכי לא ניתן לנהל מו"מ עם ארגון טרור, שלמרות היבחרותו באופן חוקי, מעוניין בהיעלמותה של מדינת ישראל. אך למרות כל הנאומים, בפועל לא נעשה דבר: אף שגרירות של הרשות הפלסטינית לא נסגרה או הוחרמה, לא בלונדון, לא במדריד, לא בפריז, לא בברן. האיחוד האירופי מיהר להזמין, כשבוע לפני תחילת השלטון של ממשלת החמאס, את נציגיה לפגישה רשמית בשטרסבורג. למה אנו בכלל מופתעים מהתנהגותם של האירופאים ומשותפותם עם אלה אשר כל מטרתם הינה השמדת ישראל? שיתוף הפעולה בין האירופאים לבין אויבי העם היהודי איננו מהיום. הרי לא היה זה באירופה שם לפני פחות מ- 65 שנה, נרצחו כשישה מיליון יהודים, ביניהם מיליון וחצי ילדים? אם נסתכל על התקופה האחרונה, האם נותקו יחסים דיפלומטיים בין מדינה אירופאית כלשהי לבין איראן לאחר שנשיאה הכריז רשמית כי ישראל צריכה להימחק מן המפה? אף אחד מן הדברים הנ"ל לא נעשה, המערב מיד הצליח למצוא סימני התמתנות בדברי החמאס! כאשר ישראל אמרה כי הגיע הזמן לקרוא לתינוק בשמו, זהו ארגון טרור ויש לנדותו מהקהילייה הבינלאומית, נאמר לה כי "החמאס נבחר בבחירות דמוקרטיות". אך הדמוקרטיה איננה רק הליך ההצבעה, והיא תלויה באופי המשתתפים באותן בחירות. בדיוק כפי שעשו אז הנאצים, החמאס, כאשר נבחר, לא הסתיר את מטרתו הסופית. בעניין זה, הכריז נתן שרנסקי ביום שלאחר הבחירות ברשות כי "בחירות חופשיות אינן מהוות כשלעצמן אינדיקציה לדמוקרטיה. אפשרות הבחירה בין ארגון טרור לבין דיקטטורה מושחתת, איננה הוכחה לעצם קיומה של דמוקרטיה". עם זאת, התוצאות המאוד ברורות בבחירות הללו - שבהחלט היו חופשיות- סיפקו לחמאס מעמד מכובד והכרה בינלאומית להם לא זכה הארגון בעבר. היום, השאלה המתבקשת היא מה מתכוונת ישראל לעשות בנוגע לכך. החמאס איננו חש מחויב להסכמים אשר נחתמו ע"י הרשות הפלסטינית, בין אם מדובר בהסכמי אוסלו, ויי, שארם-א-שיח' או מפת הדרכים. כתוצאה מכך, החזון אותו ביטא הנשיא בוש בנאומו ביוני 2002 בנוגע ל"מדינה פלסטינית דמוקרטית אשר תתקיים בשלום ובביטחון לצידה של מדינת ישראל" יכול להיות מוחלף כעת ב"הקמת מדינה ערבית אוטוקרטית נוספת, מדינה פונדמנטליסטית היוזמת טרור המבוסס על השמדת ישראל". מושג המדינה הפלסטינית, שנחשב פעם לתרופה האוניברסאלית לפתרון הסכסוך במזרח התיכון, מצא כעת את ייעודו המתאים: נטוש לעולמי עד. נכון אמנם שישראל מחזיקה בכל הקלפים המרכזיים. החמאס איננו מהווה איום צבאי עיקרי. לפיכך, לישראל יש שתי אלטרנטיבות. הראשונה: היא להמשיך בשיטת המהלכים החד צדדים המוטעים, השנייה: להמשיך במאבק, כמתבקש ע"י המציאות בשטח במשך ה- 50 או 100 השנים הבאות, ללא ויתור על שטחים וללא קבלת פשרות פוליטיות, תוך התמודדות עם הקשיים ושאיפה למטרה אחת: פיתוח מדינה יהודית בעלת עוצמה. עד עכשיו, נראה כי מדיניות המהלכים החד צדדיים הינה "חד צדדית" רק במובן של גירוש יהודים מבתיהם ונטישת האדמות היהודיות לטובת ארגון טרור ערבי. אך בעצם, מדובר פה בעשיית חליפים: שטחים תמורת ... טילי קסאם. מאז הבריחה מעזה, יותר מ- 400 רקטות מסוג זה נחתו בנגב, בשדרות ובאזור אשקלון, בין היתר בסמוך לקו צינורות ולתחנת כוח המספקת שירות ל- 30% ממרכז הארץ. החלל שהשאירה ישראל בעזה התמלא מהר מאוד בגורמים טרוריסטיים אשר הצטרפו לארגונים האסלאמיים הבינלאומיים, לחמאס, לאל-קעידה, לחיזבאלללה ולמגוון מפלגות פלסטיניות. נניח שהממשלה הישראלית החדשה תבחר למרות הכל באלטרנטיבה הראשונה, ותמשיך בעשיית מהלכים חד צדדיים ביהודה ושומרון, אין ספק כי האסון בעזה יחזור על עצמו במהרה, כאשר הפעם ההבדל היחיד יהיה שהטרוריסטים וטילי הקסאם יגיעו למרחק מספר קילומטרים בלבד מירושלים, 11 ק"מ מנמל התעופה בן גוריון ובכניסה לרעננה... אהוד אולמרט אומר כי הוא מתכוון להילחם בטרור ביד חזקה וכי במקביל, ברצונו לבצע נסיגה מרוב האדמות היהודיות ביהודה ושומרון. למרות זאת, הבוחר הישראלי סירב באופן חד משמעי לתת לו מנדט להנהגת מדיניות חד צדדית. מפלגת קדימה טוענים כי הם משתייכים לאידיאולוגיה של אריאל שרון. האחרון היה אמנם איש המאבקים והתקוות, אך עם זאת איש מלא סתירות, בו זמנית מציל, בונה והורס. אני זוכר כי בכל אחת מפגישותינו, הוא היה אומר לי: "אני קודם כל יהודי, ואעשה כל מה שביכולתי כדי להגן על ארץ ישראל". עלינו לקוות כי לקח זה הוא שינחה את הממשלה החדשה משום שישראל, כמו ארה"ב, במצב של מלחמה: על קיומה ועל הישרדותו של העם היהודי. צוות "שלום" מאחל לכם חג פסח כשר ושמח. רולאנד זוסמן עורך ראשי