 |
בבית זה התכנסו ב- 20 בינואר 1942, בראשות ה- אס.אס אוברגרופנפיהרר, ריינהארד היידריך, ארבעה עשר פקידים בכירים של משרדי הממשלה וה-אס.אס, על מנת לתכנן באופן מעשי את גירושם של יהודי אירופה אל פולין הכבושה, במטרה לרוצחם. ישיבה זו מוכרת כ"ועידת ואנזה", ובניגוד למיתוס הנלווה לאירוע הזה, לא הוחלט אז על ה"פתרון הסופי" אלא, הרבה קודם לכך - ב-1941, ע"י היטלר בכבודו ובעצמו. מטרת ההתכנסות הייתה בראש וראשונה ארגון הטבח ביהודי אירופה (ראה מאמרו של ההיסטוריון ד"ר נורבר קמפ, מנהל בית הועידה).
מי היה היידריך"? יליד 1904, בנו של מלחין ומנהל קונסרבטוריון, הוא התגייס ב-1926 בצי של הרייך והגיע עד לדרגת קצין בכיר, אולם הוא הודח מתפקידו ב-1931, בשל עבירת התנהגות. ב-1932 הוא הצטרף ל-NDSAP, המפלגה הנציונל-סוציאליסטית הגרמנית – ולאס.אס, שם הימלר מינה אותו לביצוע מעקב אחר מתנגדים למשטר. ב-1933 הוא התמנה למפקד המשטרה של בוואריה וב-1934 לראש הגסטאפו בברלין. בינואר 1936, הוא הופך מנהל ראש ה- SIPO – משטרת הביטחון – ובאוקטובר 1939 הוא התמנה לראש ה- RSHA, מחלקת הביטחון הראשית של הרייך. במהלך חודשים אפריל ומאי 1941, שימש כטייס קרב. החל משנת 1941, הוא הנותן את ההוראות לאיינזצגרופן, לארגון הפוגרומים ולחיסולים אשר אירעו בברית המועצות. בסוף יולי 1941, גורינג הטיל עליו את הכנת "הפתרון הסופי לבעיית היהודים". בועידת ואנזה, הוא הציג את תוכניתו לטבח הכללי של 11 מיליון יהודים, באמצעות גירושם למזרח ובהזדמנות זו ביקש את תמיכתם של המשרדים הממשלתיים אשר השתתפו באותה ועידה. הוא מת ביוני 1942 מפציעותיו לאחר שנורה ע"י לוחמי מחתרת צ'כוסלובקים בפראג.
אין ספק כי במסגרת ביקור בברלין, כדאי לבקר בוילה הידועה. מעבר להתרגשות הרבה המשתלטת על המבקר הנכנס לאולם הישיבות, התערוכה הקבועה המתקיימת במקום ראויה לביקור. באולם הישיבות, תמונה של כל משתתף בועידה תלויה על הקיר ואין צורך בהפעלה מרובה של הדמיון על מנת לשחזר את מה שקרה במקום זה. במקום זה ממש התארגן החיסול של כלל יהודי אירופה, לרבות מיליון וחצי ילדים, באופן מדויק ומדעי. התערוכה, למרות שאינה עוסקת בועידה עצמה היא החלק המעשיר יותר של הביקור. התערוכה עשויה היטב ומשתרעת על פני החדרים הסמוכים לאולם הישיבות. מיצגי התערוכה מתמקדים באירועים ההיסטוריים החל משנת 1933, תהליך הרחקת היהודים, הרדיפות, הגירוש ולבסוף השמדתם ע"י הגרמנים ועוזריהם. יש משהו מרשים בכך שהתערוכה מייצגת את עיקרי שואת יהדות אירופה, בחלל יחסית מצומצם, בצורה הברורה ביותר באמצעות תמונות רבות רושם, מפות גיאוגרפיות ואסטרטגיות והגדלות של מסמכים רשמיים מאותה תקופה. בנוסף לתערוכות עצמן, וילה ואנזה מכילה מרכז פדגוגי הפתוח בפני בתי ספר והמארח סמינרים בנושאים ייחודיים, ספריה ומרכז מולטימדיה מרשימים ביותר המיועדים לעיון בספרים, ולצפייה בהקלטות ובסרטים מאותה תקופה. הסמינרים המאורגנים ע"י בית ועידה ואנזה מכסים נושאים מגוונים מאוד המתייחסים לרוב למקצועות מסוימים ולהתנהגותם של בעלי המקצועות הללו בתקופת השואה.תוכנית הלימודים של הסמינרים הללו מתחלקת לששה פרקים ראשיים : היהדות וחיי היהודים באירופה עד 1933, היהודים תחת המשטר הנאצי הטוטליטרי, השלטון וחיי היומיום בתקופה הנאצית, תכנון רצח העם, השלכות המשטר הנאצי על החברה הגרמנית ומדיניותה והדיון האקטואלי אודות פשעי הנאצים וזיכרונם. אם לתת מספר דוגמאות לנושאים אשר טופלו במסגרת הסמינרים: "מעורבות הוורמאכט, תפקידם של המשטרה ושירותי הביטחון ברצח העם", סמינר אחר המיועד למקצועות הרפואה דן ב" "מהמתת החסד עד לרצח יהודים", לא מזמן התנהלה הרצאה לקהל כבאים אשר עסקה בנושא "התנהגות הכבאים הגרמנים בליל הבדולח". מעניין לציין בהקשר זה את העובדה כי הכבאים באזורים מסוימים במדינה הכו את המציתים בעזרת חלקי המתכת של צינורות הכיסוי, לא מתוך אהדה גדולה ליהודים אלא בשל תחושת מחייבות ראשונית. הם טענו: "אנחנו כבאים ומשימתנו היא כיבוי האש אך גם מניעת הצתתה. אם אנו רואים מישהו שמדליק את השריפה, תפקידנו לעצור בעדו." ברמה הארצית, מתקיימים באופן קבוע סמינרים הנמשכים לפעמים שבוע שלם ובהם משתתפים פקידים בכל הרמות ודנים בנושא : השוד המאורגן של הנכסים היהודים ע"י רשויות המס הגרמניות". השאלה החוזרת על עצמה בכל סדנאות הלימוד הללו היא : "האם זה יכול לקרות שנית?" באופן מפתיע, התשובות הן תמיד אותן תשובות. הפקידים הבכירים אומרים שקיימים בחוקה הגרמנית כל כך הרבה חסמים שזוועה מסוג זה אינה יכולה לחזור על עצמה. הפקידים הפשוטים מציגים דעה שונה לחלוטין: "אני לא רוצה לדעת מה היה קורה אם הייתי מסרב לבצע עבודה שמוטלת עליי בטענה שאינה נראית לי מתאימה או צודקת."
.
בית ועידת ואנזה עושה מאמץ מיוחד על מנת לעורר את המודעות של הנוער הגרמני בנוגע לנושא השואה. ברור שיש בכיתות המבקרות בואנזה מספר תלמידים אשר מפריעים למהלך הביקור כי הם אינם מעונינים ב"עוד מוזיאון". לאחר ביקור קצר, הכיתות מתחלקות לקבוצות, לפי נושאים. כל קבוצה בוחרת את התמונה הנראית לה כמרשימה ביותר ומבצעת מחקר בנושא הנבחר. המורים אינם משתתפים בתהליך והתלמידים עובדים בינם לבין עצמם. הם יכולים לגשת לספרייה ולמרכז המולטימדיה ולקבל הדרכה מאנשי המרכז.העבודות המוגשות הן מעניינות ביותר הן מבחינת הנושאים המטופלים והן בהיבט של האופי השונה העולה מהכיתות השונות. המוזיאון מציע גם תוכנית הכנה לכיתות המתכוונות לבקר בישראל, במחנות ההשמדה בפולין ובאתרי הצנחה שונים בצ'כיה. לסיום, יש לציין שבניגוד לשמועה רווחת, הוילה מעולם לא הייתה בבעלות יהודית. היא נרכשה ממשפחת תעשיינים גרמנים ע"י הנאצים, באופן החוקי ביותר תמורת סכום של 1,95 מיליון רייך מרק. הוילה נבחרה מטעמי נוחיות. משנת 1941 היא הפכה למעון אירוח עבור קצינים בכירים של המשטרה וה-אס.אס אשר שירתו מחוץ לגרמניה, במהלך תקופות נופש שלהם בברלין. בוילה הם יכלו ליהנות מחדרים נוחים, חדרי בילוי, מטבח מעולה ומרתף יינות עשיר. ראוי לציין כי נערים יהודים, אשר גורשו למחנות, היו מבצעים את עבודות הבית. בחוזר מה-15 בדצמבר 1941, הומלץ לקצינים להשתמש במעון בעת שהותם בברלין על מנת שהבית יהפוך ל:" מרכז קשרי ידידות של מפקדי האס.אס והמשטרה."
בתום הביקור המבקרים מוזמנים לחתום על ספר האורחים של המקום. שתי תגובות עוררו בנו רושם רב. האחת היא של צעיר בן 24 מדרום אפריקה אשר כתב : " קשה למצוא את המילים להביע את התרגשותי. איך בני אנוש יכלו לעולל כדבר הזה לבני אדם אחרים? אני כל כך גאה להיות יהודי ולעמוד כאן אחר חמישים שנה ולהצהיר – לחיים – לשלום – ולחיי מדינת ישראל". התגובה השניה : חזרתי! והתנורים ידלקו שנית", חתום בצלב קרס!!!
נקודות למחשבה.
Haus der Wannsee-Konferenz
Am Grossen Wannsee 56-58 - Berlin
טל'. 0049 30 805 00 10
פתוח כל יום מ 10.00 עד 18.00
אתר: www.ghwk.de